"טֻמְאַת אֹהֶל"
הכלל בדיני טומאה הוא שֶׁמִּי שֶׁנִּמְצָא עִם הַמֵּת תַּחַת גַּג אֶחָד – נִטְמָא, ואין הַכַּוָּנָה דַּוְקָא לְגַג שֶׁל בַּיִת. מהַמַּעֲשֶׂה הַבָּא וְנָבִין שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּכַסֶּה עַל הַמֵּת נִקְרָא גַּג, וְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא מִתַּחְתָּיו נִטְמָא.
יְהוּדָה וּזְכַרְיָה הָיוּ יְלָדִים בַּעֲלֵי מֶרֶץ מְיֻחָד. כְּשֶׁנִּשְׁמְעָה הַבְּשׁוֹרָה שֶׁעוֹמֶדֶת לְהִתְקַיֵּם הַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה, כְּבָר שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי כֵן הֵם הִתְנַדְּבוּ לְהוֹבִיל אֶת הַחֻפָּה אֶל מְקוֹם הַתַּהֲלוּכָה, כְּדֵי שֶׁתַּחְתֶּיהָ יוֹלִיכוּ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְקַיְּמָה הַלְוָיָה בִּרְחוֹב הַשּׁוֹשַׁנִּים. שְׁנֵי כֹּהֲנִים שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בַּהַלְוָיָה נִזְהֲרוּ שֶׁלֹּא לְהִטָּמֵא מִן הַמֵּת וְלָכֵן הֵם הִתְרַחֲקוּ מִן הַמִּטָּה שֶׁל הַנִּפְטָר כִּי אִם יִהְיוּ עִמּוֹ תַּחַת אוֹתוֹ עֵץ הֵם יִטָּמְאוּ, מִפְּנֵי שֶׁהָעֵץ מַאֲהִיל (גַּג) עַל הַנִּפְטָר וַעֲלֵיהֶם. לְפֶתַע הֵם הִבְחִינוּ בַּחֻפָּה הַנִּשֵּׂאת בִּידֵי הַיְלָדִים וּמִיָּד הֵם זָזוּ הַצִּדָּה, כִּי אִם הַחֻפָּה תִּהְיֶה מֵעַל מִטַּת הַנִּפְטָר וְהֵם יִהְיוּ מִתַּחַת הַחֻפָּה בְּאוֹתוֹ רֶגַע - הֵם יִטָּמְאוּ.
הִנֵּה לָנוּ דֻּגְמָאוֹת נוֹסָפוֹת לְ"טֻמְאַת אֹהֶל".
