"לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד"
חכמי הגמרא השתמשו בדרכים חינוכיות שונות כדי ללמד את תלמידיהם, ולעודד אותם לסקרנות ולשאול שאלות.
למשל,הַתַּנָּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לְתַלְמִידָיו דָּבָר שֶּׁאֵינוֹ נָכוֹן. מַדּוּעַ אָמַר זֹאת? "כְּדֵי לְחַדֵּד בָּהּ אֶת הַתַּלְמִידִים".
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ יָדַע שֶׁיֶּשְׁנָם תַּלְמִידִים שֶׁלִּפְעָמִים מִתְקַשִּׁים לְהָבִין אֶת דְּבָרָיו אַךְ הֵם מִתְבַּיְּשִׁים לִשְׁאֹל וּלְבָרֵר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹשְׁשִׁים שֶׁחַבְרֵיהֶם יִלְעֲגוּ לָהֶם וְיִצְחֲקוּ עֲלֵיהֶם. לָכֵן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר בְּעַצְמוֹ דָּבָר שֶּׁאֵינוֹ נָכוֹן, כְּדֵי שֶׁהַתַּלְמִידִים יִרְאוּ זֹאת וְיֹאמְרוּ לְעַצְמָם: אִם רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת כָּל הַתּוֹרָה, אָמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נָכוֹן, אָנוּ כְּבָר אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לְהִתְבַּיֵּשׁ וְלִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת. אֲפִלּוּ אִם הַשְּׁאֵלָה לֹא תִהְיֶה נְכוֹנָה, זֶה לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא.
כָּךְ לוֹמְדִים תּוֹרָה, "לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד". צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב הֵיטֵב לְדִבְרֵי הָרַב, אַךְ אִם יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוּבָן – חייבים לשאול ולדון, עד שמבינים את הנושא.
