מַדּוּעַ הֻשְׁחֲרוּ שִׁנָּיו שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן?
הַגמרא העוֹסֶק בְּדִינֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה מְסַפֶּר שֶׁפַּעַם אַחַת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר הֲלָכָה שֶׁבְּמִקְרֶה מְסֻיָּם יֵשׁ טֻמְאָה. חָלְפוּ הַשָּׁנִים, רַבִּי עֲקִיבָא נֶהֱרַג עַל קִדּוּשׁ ה', וּכְשֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֶת הַהֲלָכָה שֶׁשָּׁמַע מֵרַבִּי עֲקִיבָא, הוּא אָמַר מִשְׁפָּט שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִין מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת זִלְזוּל בְּרַבִּי עֲקִיבָא.
לְאַחַר מִכֵּן הִתְחָרֵט רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל שֶׁזִּלְזֵל לכאורה בְּרַבִּי עֲקִיבָא. הַבָּרַיְתָא מְסַפֶּרֶת שֶׁהוּא כָּל כָּךְ הִצְטַעֵר עַל דְּבָרָיו, עַד שֶׁהוּא הִתְעַנָּה בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים, עַד שֶׁשִּׁנָּיו נִהְיוּ ממש שְׁחוֹרוֹת מרוב עינוי.
