מַדּוּעַ צָרִיךְ לִכְתֹּב תַּאֲרִיךְ בִּשְׁטַר הַלְוָאָה?
שְׁטַר הַלְוָאָה הוא שטר שכְּשֶׁאָדָם מַלְוֶה כֶּסֶף לַחֲבֵרוֹ, הַמַּלְוֶה יָכוֹל לִדְרֹשׁ מִן הַלּוֹוֶה שֶׁיִּכְתֹּב שְׁטָר וּבוֹ כָּתוּב: "אֲנִי פְּלוֹנִי לָוִיתִי כֶּסֶף מִפְּלוֹנִי".
מַלְוֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁטָר שֶׁחֲתוּמִים עָלָיו עֵדִים יָכוֹל לִגְבּוֹת אֶת הַחוֹב מֵהַקַּרְקָעוֹת שֶׁל הַלּוֹוֶה אִם הַלּוֹוֶה אֵינוֹ פּוֹרֵעַ אֶת הַחוֹב, וַאֲפִלּוּ שֶׁהַלּוֹוֶה מָכַר אֶת הַקַּרְקָעוֹת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר. לְמָשָׁל, אִם שִׁמְעוֹן לָוָה כסף מֵרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן אֵינוֹ מֵחֲזִיר אֶת הַחוֹב בַּזְּמָן, רְאוּבֵן פּוֹנֶה לְבֵית דִּין עִם הַשְּׁטָר, וּבֵית דִּין מוֹרִים לִרְאוּבֵן לָקַחַת קַרְקַע שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּשֹׁוִי ההלוואה, וְאִם אֵין לְשִׁמְעוֹן קַרְקַע בִּרְשׁוּתוֹ, אֶפְשָׁר לִגְבּוֹת קַרְקַע מֵאֲנָשִׁים שֶׁלָּהֶם הוּא מָכַר קַרְקַע.
שִׂימוּ לֵב, רַק אִם אַחֲרֵי הַהַלְוָאָה שִׁמְעוֹן מָכַר קַרְקַע, רְאוּבֵן יָכוֹל לָקַחַת אֶת הַקַּרְקַע הַזּוֹ מִידֵי הַקּוֹנֶה, כִּי הוּא טוֹעֵן לַקּוֹנֶה: הֲרֵי לִפְנֵי שֶׁקָּנִיתָ אֶת הַקַּרְקַע הִיא כְּבָר הָיְתָה מְשֻׁעְבֶּדֶת לְצֹרֶךְ תַּשְׁלוּם הַחוֹב שֶׁלִּי אִם שִׁמְעוֹן לֹא יִפְרַע אֶת הַחוֹב.
זוֹ הַסִּבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב תַּאֲרִיךְ עַל שְׁטַר הַחוֹב, שֶׁהֲרֵי אִם אֵין תַּאֲרִיךְ הַמַּלְוֶה אֵינוֹ יָכוֹל לָקַחַת קַרְקַע שֶׁנִּקְנְתָה בִּידֵי אָדָם אַחֵר, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַקּוֹנֶה קָנָה אֶת הַקַּרְקַע עוֹד לִפְנֵי הַהַלְוָאָה.
