מַהֵן "בָּמוֹת"?

רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר כִּי כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לִנְדֹּר נֶדֶר, יִזָּהֵר בְּיוֹתֵר וְיִבְדֹּק כִּי הוּא מְסֻגָּל לְקַיֵּם אוֹתוֹ, כִּי הַנּוֹדֵר נֶדֶר וּלְבַסּוֹף לֹא מְקַיֵּם אוֹתוֹ, עָנְשׁוֹ חָמוּר בְּיוֹתֵר. רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר, כִּי הַנּוֹדֵר נֶדֶר הוּא כְמוֹ... אָדָם שֶׁבּוֹנֶה בָּמָה.
מַהִי הַבָּמָה וּמַדּוּעַ אָסוּר לִבְנוֹת אוֹתָהּ?
בָּמָה הִיא מִזְבֵּחַ שֶׁמְּקִימִים מִחוּץ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמַקְרִיבִים עָלָיו קָרְבָּנוֹת לַה'. כְּשֶׁהָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כָּל יְהוּדִי הָיָה רַשַּׁאי לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמוֹ וּלְהַקְרִיב עָלֶיהָ קָרְבָּנוֹת. אַחֲרֵי שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, אָסוּר הָיָה לְהַקְרִיב בַּבָּמוֹת וְרַק בַּמִּשְׁכָּן הִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת. לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שׁוּב הֻתַּר לָהֶם לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת עַל גַּבֵּי הַבָּמוֹת.
כַּאֲשֶׁר הֵקִימוּ מִשְׁכָּן בְּשִׁילֹה, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת וְשׁוּב הֻתְּרוּ כְּשֶׁנֶּחֱרַב מִשְׁכָּן זֶה, וְשׁוּב נֶאֶסְרוּ לְאַחַר שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם. מֵאָז אָסוּר לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת בַּבָּמָה, אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).