מָתַי נִטְהָר מִי שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ מֵת?
אָדָם שֶׁנּוֹגֵעַ בְּשֶׁרֶץ מֵת - נִטְמָא, וְעָלָיו לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי טְבִילָה בַּמִּקְוֶה.
מַעֲשֶׂה בִּרְאוּבֵן שֶׁחַי בִּתְקוּפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעָבַד בַּחֲנוּת מַכֹּלֶת. יוֹם אֶחָד בַּעַל הַמַּכֹּלֶת הוֹרָה לוֹ: "פַּנֵּה אֶת כָּל הַמַּחְסָן אֶל הֶחָצֵר". רְאוּבֵן עָבַד וּפִנָּה אֶת הָאַרְגָּזִים וּלְפֶתַע הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בְּעַכְבָּר מֵת.
"אֲנִי טָמֵא, אֲנִי רָץ לַמִּקְוֶה כְּדֵי לִטְבֹּל לְטָהֳרָה", הוֹדִיעַ רְאוּבֵן לְבַעַל הַמַּכֹּלֶת, וְהַלָּה כַּמּוּבָן הִסְכִּים, שֶׁהֲרֵי בִּתְקוּפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כֻּלָּם שָׁמְרוּ אֶת עַצְמָם בְּטָהֳרָה.
רְאוּבֵן חָזַר מִן הַמִּקְוֶה וּבַעַל הַמַּכֹּלֶת אָמַר לוֹ: " רְאוּבֵן,האם עכשיו אתה טָהוֹר?". אָמַר לוֹ רְאוּבֵן: " כֵּן, אֲנִי טָהוֹר, אֲבָל בְּכָל זֹאת יֵשׁ לִי קְצָת טֻמְאָה עַד הָעֶרֶב. רַק אַחֲרֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע אֶהְיֶה טָהוֹר לַחֲלוּטִין. עַד אָז אָסוּר לִי לֶאֱכֹל תְּרוּמָה, אִם אֲנִי כֹּהֵן, וְאָסוּר לִי לֶאֱכוֹל בָּשָׂר שֶׁל קָרְבָּנוֹת".
אָדָם כָּזֶה מְכֻנֶּה "טְבוּל יוֹם", הוּא טָבַל אַךְ הוּא מַמְתִּין שֶׁיַּחֲלֹף הַיּוֹם כְּדֵי לִהְיוֹת טָהוֹר לְגַמְרֵי.
