סְפֵק טֻמְאָה
ישנם מקרים בהם מתעוררות שאלות מורכבות בנושאי טומאה, כגון המקרה הבא: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי יְדִידִים שֶׁהָלְכוּ יַחַד לְטַיֵּל, כאשר לְפֶתַע הֵם שָׁמְעוּ קְרִיאוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶם. הֵם הִסְתּוֹבְבוּ וְרָאוּ יְהוּדִי מְבֻגָּר קוֹרֵא לְעֶבְרָם וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיַּמְתִּינוּ. הוּא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם וְאָמַר: "סְלִיחָה שֶׁאֲנִי מַפְרִיעַ לָכֶם, אֲבָל רָאִיתִי מֵרָחוֹק שֶׁאֶחָד מִכֶּם דָּרַךְ בְּטָעוּת עַל טֻמְאָה". "מִי?", שָׁאֲלוּ הַשְּׁנַיִם יַחַד, אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: "אֵינִי יוֹדֵעַ, אוֹ אַתָּה, אוֹ אַתָּה". כָּעֵת יֵשׁ לָנוּ סְפֵק טֻמְאָה.
מָה הַדִּין במקרה שכזה? הַגמרא מלמדנו שֶׁבְּדִינֵי טֻמְאָה יֶשְׁנָהּ הֲלָכָה מְיֻחֶדֶת: "סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד - טָמֵא. סְפֵק טֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - טָהוֹר". כְּלוֹמַר: אִם מִקְרֶה שֶׁל סְפֵק טֻמְאָה הִתְרַחֵשׁ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד - צָרִיךְ לְהַחְמִיר וְלִנְהֹג בּוֹ טֻמְאָה. אַךְ אִם הַמִּקְרֶה הִתְרַחֵשׁ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - אֵין צֹרֶךְ לְהַחְמִיר וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר.
לְפִיכָךְ, אִם שְׁנֵי הַחֲבֵרִים טִיְּלוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. אִם הֵם טִיְּלוּ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד - שְׁנֵיהֶם טְמֵאִים.
