רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב
הָאֲמוֹרָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב הָיָה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל רַב הוּנָא, וְהִקְפִּיד בְּיוֹתֵר לְהַשְׁלִים בְּכָל יוֹם אֶת הַדְּבָרִים שֶׁקָּבַע לְעַצְמוֹ לִלְמֹד, וְאִם לֹא הִסְפִּיק לִלְמֹד בַּיּוֹם אֶת כָּל מַה שֶּׁקָּבַע לְעַצְמוֹ - הוֹסִיף לִלְמֹד בַּלַּיְלָה. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב הָיָה גָּר בָּעִיר פַּפּוּנְיָא הַסְּמוּכָה לְפוּמְבְּדִיתָא וְלִמֵּד תּוֹרָה בָּרַבִּים.
הַגמרא מְסַפֶּרת עַל גַּדְלוּתוֹ וְעַל צִדְקוּתוֹ שֶׁל רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב הָלַךְ לִלְמֹד תּוֹרָה אֵצֶל אַבַּיֵּי. בְּעִירוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי הָיָה בֵּית מִדְרָשׁ שֶׁהַכֹּל יָרְאוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו מִפְּנֵי שאנשים חששו שיש שם שֵׁד מַזִּיק. אַבַּיֵּי שֶׁיָּדַע עַל גֹּדֶל חֲסִידוּתוֹ שֶׁל רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְסַדֵּר שֶׁרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב יָלוּן בְּבֵית מִדְרָשׁ זֶה, וְאָכֵן בְּהַגִּיעוֹ לְשָׁם הִתְפַּלֵּל רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שֶׁהַמַּזִּיק יָמוּת, וכך אכן קרה, וחלף החשש ועברה הסכנה מהמקום.
