רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּבֵית הַדִּין
הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל בָּתֵּי דִּינִים שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוֹפִיעָה בָּהֶם וְהוֹדִיעָה שֶׁדִּבְרֵי הַדַּיָּן צוֹדְקִים.
נְסַפֵּר עַל שְׁנַיִם מֵהֶם:
כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְּשׁוּ מִשְּׁמוּאֵל הַנָּבִיא שֶׁיַּמְלִיך עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, אָסַף שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם וְאָמַר לָהֶם: אַתֶּם עֵדִים שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי מֵאִישׁ מִכֶּם מָמוֹן וְלֹא שֹׁחַד, כְּפִי שֶׁהַפָּסוּק מְתָאֵר (שְׁמוּאֵל א', פֶּרֶק י"ב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה". וּמַה הֵשִׁיבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? "וַיֹּאמֶר עֵד". תְּשׁוּבָתָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְתְּבָה בִּלְשׁוֹן יָחִיד, "וַיֹּאמֶר" בִּמְקוֹם "וַיֹּאמְרוּ", מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֵם הֵשִׁיבוּ, אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוֹפִיעָה בְּבֵית דִּינוֹ וְהֵעִידָה שֶׁהוּא צוֹדֵק, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא לָקַח מָמוֹן מֵאִישׁ.
מִקְרֶה נוֹסָף אֵרַע בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר הוֹפִיעוּ בְּפָנָיו שְׁתֵּי נָשִׁים עִם תִּינוֹק וְכָל אַחַת טָעֲנָה שֶׁהַתִּינוֹק שַׁיָּךְ לָהּ. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ גִּלָּה בְּחָכְמָתוֹ מִי הָאֵם הָאֲמִתִּית, וְאַחַר כָּךְ יָצְאָה בַּת קוֹל וְאִשְּׁרָה אֶת דְּבָרָיו: "הִיא אִמּוֹ".
