שְׁלֹשָׁה אַחִים נְזִירִים
בְּדַף זֶה אוֹמֶרֶת הַגמרא מלמדנו מספר הֲלָכוֹת לְגַבֵּי דִּינֵי נְזִירוּת וְאָנוּ נִלְמַד אוֹתָן בְּאֶמְצָעוּת הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא.
רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הָיוּ אַחִים. בְּאַחַד הַיָּמִים הֵם הֶחְלִיטוּ יַחַד לְקַבֵּל עַל עַצְמָם נְזִירוּת לַחֲמִשִּׁים יָמִים. מֵאוֹתוֹ רֶגַע אָסוּר לָהֶם לִשְׁתּוֹת יַיִן, וְאָסוּר לָהֶם לְהִטָּמֵא לְמֵתִים וּלְגַלֵּחַ אֶת שְׂעַר רֹאשָׁם.
חֹדֶשׁ יָמִים חָלַף וְהֵם שָׁמְרוּ בְּהַצְלָחָה עַל כָּל דִּינֵי הַנָּזִיר. וְהִנֵּה בְּאַחַד הַיָּמִים הֵם נִפְגְּשׁוּ וּפְנֵיהֶם עֲצוּבוֹת. "מַה קָּרָה?", הֵם שָׁאֲלוּ הָאֶחָד אֶת אָחִיו. וּבְכֵן זֶה בֶּאֱמֶת הָיָה עָצוּב. רְאוּבֵן עָנָה: "טָעִיתִי וְשָׁתִיתִי יַיִן". שִׁמְעוֹן אָמַר: "טָעִיתִי וְהִתְגַּלַּחְתִּי". לֵוִי אָמַר: "לֹא שַׂמְתִּי לֵב וְנִכְנַסְתִּי לְבֵית הַקְּבָרוֹת".
"מָה עוֹשִׂים?", הֵם שָׁאֲלוּ אֶת עַצְמָם, וְהֶחְלִיטוּ לָלֶכֶת לָרַב. הֵם הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁהָרַב יִפְסֹק לִשְׁלָשְׁתָּם אוֹתָהּ הוֹרָאָה, אַךְ לִרְאוּבֵן שֶׁשָּׁתָה יַיִן אָמַר הָרַב, שֶׁעָלָיו לִשְׁמֹר עוֹד יוֹם נְזִירוּת כְּנֶגֶד הַיּוֹם שֶׁשָּׁתָה יַיִן. כְּלוֹמַר, עָלָיו לִהְיוֹת נָזִיר חֲמִשִּׁים וְאֶחָד יָמִים. לְשִׁמְעוֹן שֶׁהִתְגַּלַּח אָמַר הָרַב: תִּמְנֶה שְׁלֹשִׁים יְמֵי נְזִירוּת מֵהַיּוֹם שֶׁהִתְגַּלַּחְתָּ. לְלֵוִי שֶׁנִּטְמָא אָמַר הָרַב: אַחֲרֵי שֶׁתִּהְיֶה טָהוֹר, תִּהְיֶה נָזִיר שׁוּב חֲמִשִּׁים יָמִים.
