תְּבִיעַת הַתְּאוֹמִים
בְּיָמֵינוּ נָהוּג שֶׁמִּיָּד עִם לֵדַת הַתִּינוֹק עוֹנְדִים עַל יָדוֹ רְצוּעַת פְּלַסְטִיק בָּהּ רְשׁוּמִים פְּרָטֵי לֵידָתוֹ, בְּכָךְ מְצַמְצְמִים מְאֹד אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְבִלְבּוּל בְּזֶהוּת הַתִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד וּבִפְרָטָיו, אולם לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד הָאֶפְשָׁרוּת לְבִלְבּוּל בְּזֶהוּת תִּינוֹקוֹת הָיְתָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר.
פַּעַם אֵרַע שֶׁנּוֹלְדוּ תְּאוֹמִים וּזְמַן מָה אַחֲרֵי הַלֵּידָה כְּבָר לֹא זָכְרוּ מִי הַבְּכוֹר וּמִי נוֹלַד שֵׁנִי. לְיָמִים, כְּשֶׁמֵּת אֲבִיהֶם, בָּא אַחַד הַתְּאוֹמִים לְיֶתֶר הָאַחִים וְאָמַר לָהֶם: אוּלַי אֲנִי הַבְּכוֹר וּמַגִּיעַ לִי שְׁנֵי חֲלָקִים בַּיְרֻשָּׁה? ענו לו הָאַחִים : עליך להבִיא רְאָיָה שֶׁאַתָּה בְּכוֹר וּתְקַבֵּל, כִּי אוּלַי אָחִיךָ הַתְּאוֹם הוּא הַבְּכוֹר. כך גם ענו לַתְּאוֹם הַשֵּׁנִי. בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים שֶׁהָאַחִים אכן צוֹדְקִים בְּטַעֲנָתָם העקרונית.
עם זאת, בְּכָל זֹאת קַיֶּמֶת אֶפְשָׁרוּת בְּיַד הַתְּאוֹמִים לְהוֹצִיא מֵהָאַחִים אֶת חֵלֶק הַבְּכוֹרָה: אִם אַחַד הַתְּאוֹמִים יִכְתֹּב לַתְּאוֹם הַשֵּׁנִי "הַרְשָׁאָה" - שְׁטָר הַנּוֹתֵן בְּיַד אָחִיו זְכוּת תְּבִיעָה עַל מָמוֹנוֹ, יוּכַל הַתְּאוֹם בַּעַל הַהַרְשָׁאָה לִתְבֹּעַ אֶת חֵלֶק הַבְּכוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוּא וַדַּאי מַגִּיעַ לוֹ, שֶׁגַּם אִם הוּא לֹא הַבְּכוֹר - הֲרֵי אָחִיו הוּא הַבְּכוֹר וּבְיָדוֹ "הַרְשָׁאָה". אַחַר כָּךְ יוּכְלוּ הַתְּאוֹמִים לַחֲלֹק בֵּינֵיהֶם בְּחֵלֶק הַבְּכוֹרָה.
