דין תפלת הדרך ושאר דברים שצריכין לזהר בדרך (סי' סח ב-ג)
סעיף ב':
אֵין לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ לָלֶכֶת לְכָל הַפָּחוֹת פַּרְסָה.
וּלְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ פַּרְסָה הָרִאשׁוֹנָה. וְאִם שָׁכַח יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּל זְמַן שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ, וּבִלְבַד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְתוֹךְ פַּרְסָה הַסְּמוּכָה לָעִיר שֶׁהוּא רוֹצֶה לָלוּן בָּהּ.
סעיף ג':
תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ צְרִיכִין לְאָמְרָהּ סָמוּךְ לִבְרָכָה אַחֶרֶת, וְלָכֵן אִם יוֹצֵא בַּבֹּקֶר וְאוֹמֵר בַּדֶּרֶךְ בִּרְכַּת הַשַּׁחַר, אוֹ שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ בְּאֵיזוֹ עִיר (שֶׁאָז יָכוֹל לוֹמַר תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ גַּם קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא), וְאוֹמֵר אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא בִּרְכַּת הַשַּׁחַר, יֹאמְרָהּ אַחַר בִּרְכַּת "הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל". וְאִם הוֹלֵךְ לְאַחַר הַתְּפִלָּה מִבֵּיתוֹ, יֹאכַל אוֹ יִשְׁתֶּה אֵיזֶה דָּבָר עַל הַדֶּרֶךְ, וִיבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְסָמוּךְ לָהּ יֹאמַר תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ. אוֹ יָטִיל מַיִם וִיבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצַר וְיִסְמְכֶהָ לָהּ:
