דינים מן שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב (סי' קכב ב-ג)
סעיף ב':
נוֹהֲגִין שֶׁאֵין מְבָרְכִין "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בַּיָּמִים הָאֵלּוּ. וְלָכֵן אֵין קוֹנִין וְאֵין לוֹבְשִׁין בֶּגֶד חָדָשׁ, מִשּׁוּם דְּהָיָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ".
וְעַל פִּדְיוֹן הַבֵּן מְבָרְכִין "שֶׁהֶחֱיָנוּ" שֶׁלֹּא לְהַחֲמִיץ אֶת הַמִּצְוָה.
וְעַל פְּרִי יֵשׁ לְהָקֵל לְבָרֵךְ "שֶׁהֶחֱיָנוּ" בְּשַׁבָּת אוֹ אֲפִלּוּ בְּחֹל אִם לֹא יִמְצָא פְּרִי זֶה לְאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. לֹא יַכּוּ הַתַּלְמִידִים אוֹ הַבָּנִים בַּיָּמִים הָאֵלּוּ.
סעיף ג':
וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁאֵין מִסְתַפְּרִין בַּיָּמִים הָאֵלּוּ לֹא שַֹעֲרוֹת הָרֹאשׁ וְלֹא שְֹעַר הַזָּקָן, וְלֹא כָּל שֵֹעָר שֶׁבְּגוּפוֹ. וְאָסוּר לִגְדוֹלִים לְסַפֵּר אֶת הַקְּטַנִּים:
