דינים מן שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב (סי' קכב ד-ה)
סעיף ד':
הַשָֹּפָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבַּזָּקָן כָּל שֶׁמְּעַכֵּב אֶת הָאֲכִילָה, נִרְאֶה לִי דְּיֵשׁ לְהַתִּיר לְגַלְּחוֹ עַד הַשָּׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב, אֲבָל בַּשָּׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב, יֵשׁ לֶאֱסֹר:
סעיף ה':
קְצִיצַת הַצִּפָּרְנַיִם, אֵין לֶאֱסֹר רַק בְּשָׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב. וְאִשָּׁה לְצֹרֶךְ טְבִילָתָהּ מֻתֶּרֶת גַּם אָז. וְכֵן הַמּוֹהֵל יָכוֹל לְתַקֵּן צִפָּרְנָיו לְצֹרֶךְ הַפְּרִיעָה.
