דינים מן שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב (סי' קכב י-יא)
סעיף י':
אֵין עוֹשִֹין בְּתִשְׁעָה יָמִים אֵלּוּ בְּגָדִים חֲדָשִׁים אוֹ מִנְעָלִים חֲדָשִׁים אוֹ לֶאֱרֹג אַנְפִּילָאוֹת (גַּרְבַּיִם ׀ זאָקקען שְׁטרוּמפּף) אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֻמָּן עוֹבֵד כּוֹכָבִים.
וּלְצֹרֶךְ גָּדוֹל כְּגוֹן לְנִשֹּוּאִין שֶׁיִּהְיוּ מִיָּד אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב, מֻתָּר עַל יְדֵי אֻמָּן עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל, וְקֹדֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן לְתִתָּן אֲפִלּוּ לְאֻמָּן יִשְֹרָאֵל, וּמֻתָּר לוֹ לַעֲשֹוֹתָן אֲפִלּוּ אַחַר כָּךְ.
סעיף י"א:
נָשִׁים שֶׁנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לְסַדֵּר הַחוּטִין לַאֲרִיגָה מִשּׁוּם דְּזֶה נִקְרָא שְׁתִי, וְכֵיוָן שֶׁבָּטְלָה אֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הֶחֱמִירוּ עֲלֵיהֶן בָּזֶה, אָסוּר לְהַתִּיר לָהֶן:
וְאִשָּׁה שֶׁצְּרִיכָה לִלְבֹּשׁ לְבָנִים לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים, מֻתֶּרֶת לְכַבֵּס וְלִלְבֹּשׁ. וְכֵן הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁמְּלַפְּפִין בָּהֶן אֶת הַתִּינוֹקוֹת [חִתּוּלִים] שֶׁמְּלַכְלְכִין אוֹתָן תָּדִיר מֻתָּר לְכַבְּסָן:
