קיצור שולחן ערוך: דברים האסורים משום סכנה (סי' לג יא-יב)
סעיף יא:
אָסוּר לִקְצֹץ אִילַן מַאֲכָל הָעוֹשֶֹה פֵּרוֹת (אִילַן זַיִת שֶׁהוּא עוֹשֶֹה רֹבַע הַקַּב זֵיתִים, וְדֶקֶל הָעוֹשֶֹה קַב תְּמָרִים), וְהוּא סַכָּנָה. וְאִם הוּא סָמוּךְ לְאִילָנוֹת אֲחֵרִים שֶׁחֲשׁוּבִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וְהוּא מַכְחִישׁ אוֹתָם, וְכֵן אִם צָרִיךְ לִמְקוֹמוֹ, וְכֵן אִם דָּמָיו יְקָרִים לְבִנְיָן יוֹתֵר מִלְּמַאֲכָל, מֻתָּר לְקַצְּצוֹ.
סעיף יב:
הַחוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו, יֵשׁ עוֹשִֹין לִרְפוּאָה שֶׁמַּעֲמִידִין עַל בִּטְנוֹ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם חַמִּים, וְאָסוּר לַעֲשֹוֹת כֵּן מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה:
