קיצור שולחן ערוך: הלכות ראש השנה (סי' קכט יד-טו)
סעיף יד':
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ" (עַיֵּן לְע' סי' ו' ס"ח), אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה "אָמֵן", וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה.
וע"כ אֵין לְהַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז "שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה", אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת.
סעיף טו:
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים "יְהִי רָצוֹן" וְכֻלֵּי, כְּמוֹ שֶׁנִּדְפָּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַ"יְהִי רָצוֹן", וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר.
וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב משֶׁה בֶּן מַיְמוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בְּהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה פ"ג ה"ד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ, כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים, הָקִיצוּ מִתַּרְדְּמַתְכֶם וְחַפְּשֹוּ בְּמַעֲשֵֹיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַרְכְּכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם, יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וְכֻלֵּי, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ:
