קיצור שלחן ערוך: הלכות גניבה וגזילה (סימן קפב א-ב)
סעיף א'
אָסוּר לִגְזֹל אוֹ לִגְנֹב אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, בֵּין מִיִּשְֹרָאֵל בֵּין מִנָּכְרִי. אִיתָא בְּתַנָּא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, מַעֲשֶֹה בְּאֶחָד שֶׁסִפֵּר לִי שֶׁעָשָֹה עַוְלָה לְגוֹי בִּמְדִידַת הַתְּמָרִים שֶׁמָּכַר לוֹ וְאַחַר כָּךְ קָנָה בְּכָל הַמָּעוֹת שֶׁמֶן, וְנִשְׁבַּר הַפַּךְ וְנִשְׁפַּךְ הַשֶּׁמֶן וְאָמַרְתִּי, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁאֵין לְפָנָיו מַשֹּוֹא פָּנִים, הַכָּתוּב אוֹמֵר, "לֹא תַּעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזֹל", וְגֶזֶל הַנָּכְרִי ׀ גֶּזֶל:
סעיף ב':
אִם הוּא דָּבָר מוּעָט כָּל כָּךְ שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּקְפִּיד עָלָיו כְּלָל, כְּגוֹן לִטֹּל מֵהַחֲבִילָה קֵיסָם לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, מֻתָּר. וּמִדַּת חֲסִידוּת לְהִמָּנַע גַּם מִזֶּה:
