קיצור שלחן ערוך: הלכות גניבה וגזילה (סימן קפב ג-ד)
סעיף ג'
אֲפִלּוּ לִגְנֹב עַל דַּעַת לְהַחֲזִיר אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לְצַעֲרוֹ קְצָת אוֹ בְּדֶרֶךְ שְֹחוֹק, גַּם כֵּן אָסוּר:
סעיף ד':
אָסוּר לַעֲשֹׁק אֶת חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תַּעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ. וְאֵיזֶהוּ עֹשֶׁק, זֶה שֶׁבָּא מָמוֹן חֲבֵרוֹ לְיָדוֹ בִּרְצוֹן חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדוֹ הַלְוָאָה אוֹ שְֹכִירוּת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁלֵּם לוֹ אוֹ שֶׁדּוֹחֵהוּ בְּ"לֵךְ וָשׁוּב, לֵךְ וָשׁוּב". וְכֵיוָן דִּכְתִיב "רֵעֲךָ", אֵינוֹ אָסוּר בְּנָכְרִי. וְהוּא, שֶׁאֵין חִלּוּל הַשֵּׁם בַּדָּבָר, כְּגוֹן שֶׁלָּוָה מִנָּכְרִי וָמֵת ׀ רַשַּׁאי לְכַחֵשׁ לִבְנוֹ, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁהוּא מְשַׁקֵּר.
אֲבָל כְּשֶׁהַנָּכְרִי יוֹדֵע שֶׁהוּא מְשַׁקֵּר, אָסוּר, מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאַף בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, אֵינוֹ רַשַּׁאי אֶלָּא לְהַפְקִיעַ הַלְוָאָתוֹ אוֹ שְׁאָר חוֹב שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, אֲבָל חֵפֶץ שֶׁהוּא בָּעַיִן, אָסוּר לִכְפֹּר, שֶׁהֲרֵי זֶה הֲוֵי גָּזֵל מַמָּשׁ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ קָנָה מִמֶּנּוּ חֵפֶץ, אָסוּר לְהַטְעוֹת אוֹתוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן בִּנְתִינַת הַמָּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְחִשַּׁב עִם קוֹנֵהוּ", דְּמַיְרֵי בְּנָכְרִי, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מַקְנֶה לוֹ הַחֵפֶץ אֶלָּא בְּעַד הַסְּכוּם שֶׁהִשְׁתַּוּוּ; וְהַמַּטְעֵהוּ בְּחֶשְׁבּוֹן הַמָּעוֹת, הֲרֵי זֶה כְּגוֹנֵב אֶת הַחֵפֶץ וְלֹא כְּמַפְקִיעַ חוֹבוֹ. וַאֲפִלּוּ גְּנֵבַת דַּעַת שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן מָעוֹת אֲסוּרָה בְּמַשָֹּא וּמַתָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסִימָן ס"ג. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הַנָּכְרִי טָעָה בְּעַצְמוֹ, מֻתָּר, אִם לֹא יִהְיֶה חִלּוּל הַשֵּׁם בַּדָּבָר, שֶׁלֹּא יִוָּדַע לוֹ. וְנָכוֹן שֶׁיֹּאמַר לוֹ הַיִּשְֹרָאֵל, רְאֵה שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹנְךָ אֲנִי סוֹמֵךְ:
