"איזהו עם הארץ? המכה בדופי, המונה בבורית, והשופך בבכורות"
וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו' (יב, כט).
המנהג אצל הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע היה, שבעת עריכת שולחנו הטהור אמר אחד מן המסובים "מדרש" מסוים, והרבי היה אומר "תורה" על המדרש הזה.
פעם איקלע להתם גביר אחד "עם הארץ" מדאורייתא ומדרבנן, אשר לא ידע מאי קאמר, אך כיון שהוצרכו מפני מעמדו לכבדו לומר את ה"מדרש", פנה אליו הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע ואמר לו: בוא ואלמדך "מדרש" אשר תוכל להזכירו בשולחנו של הרבי, וכה נאמר שם: "איזהו עם הארץ? המכה בדופי, המונה בבורית, והשופך בבכורות". חזר ה"גביר" על מאמר זה פעמים רבות עד שידעו היטב, ובהגיע הזמן לומר את ה"מדרש" כיבדו אותו, ואמר בשמחה את המאמר הזה.
כשמוע הרבי את המאמר הבין מיד, שכנראה ידו של הרה"ק מקאמינקא זי"ע בדבר, ואמר: נו, אדרבה, יפרש רבי שלום את "המדרש"... פתח הרב מקאמינקא ואמר: לדעתי פירוש דברי ה"מדרש" הוא באופן פשוט ביותר. איזהו עם הארץ? המכה ב"דופי" – היינו עם הארץ כזה שאינו יודע שבאמירת תחנון "דברנו דופי" הוא דבר אחד, וחושב שכשם שצריכים "להכות" על הלב ב"אשמנו" וב"בגדנו", כמו כן צריכים להכות הן ב"דברנו" והן ב"דופי". המונה בבורית – היינו שכאשר מגיע למנות את סממני הקטורת, הוא מונה הן את "בורית" והן את "כרשינה", ואינו יודע כי "בורית כרשינה" דבר אחד הוא... והשופך בבכורות – היינו שכאשר מגיעים לשפוך יין בליל הסדר באמירת המכות, הוא שופך הן ב"מכת" והן ב"בכורות", מבלי שידע כלל שהם דבר אחד. נמצא שכל דברי המדרש עולים בסגנון אחד.
נהנה השר שלום זי"ע מן הדברים וחייך, ועלז לבו של הרה"ק מקאמינקא זי"ע על שהצליח להעלות חיוך על פני רבו הקדוש...
