איני יודע היכן היא – לכן נקראת תרומה בשם 'דמעך'
מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי (כב, כח). רש"י פירש ש"מלאך" הם הביכורים, ואילו "דמעך" היא התרומה. והוסיף רש"י: "ואיני יודע מהו לשון דמע". הסבר חריף בדברי רש"י אמר הגאון רבי זאב וואלף פראנק, מחכמי ירושלים ובעל תולדות זאב (אחיו של הגאון רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים): במסכת יבמות (פו, א) מתבאר בשיטת רש"י שטעם איסור טבל הוא משום שמעורבת בו תרומה. ומכיון שכך, יובן היטב מדוע מוגדרת התרומה בלשון "דמע", שהרי הטבל אסור רק משום שמעורבת בו תרומה, ועל כן קורא הכתוב לתרומה "דמע", שכן היא מדומעת ומעורבת בחולין ואוסרת אותו משום טבל.
מעתה אומר בעל ה"תולדות זאב", זהו ביאורים של דברי רש"י בפסוק שלפנינו: "ואיני יודע מהו", כלומר כאשר התרומה מעורבת בחולין ואיני יודע היכן היא – זהו לשון דמע, ומכאן ש"דמעך" זו התרומה!
