אם עבירת מקושש עצים היה משום תולש - מותר לגלות מי היה
וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (טו, לב).
במדרש פליאה (מובא בחוט המשולש ובדמשק אליעזר ובקהלת משה) מקושש מי היה, אמר ליה מה עשה, אמר ליה שאני אומר תולש היה, אמר ליה אם כן צלפחד היה עי"ש.
וצ"ע בביאור הדברים, ומבאר הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל: ובאמת במסכת שבת (צו, ב) אמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה, במתניתא תנא תולש הוה.
הנה, בתוס' במסכת בבא בתרא (קיט, ב ד"ה אפילו) הביאו בשם המדרש, שהמקושש לשם שמים נתכוין, "שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחויבין במצות, עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים". ועי' במהרש"א שם (בחידושי אגדות) שעשה מלאכה שאין צריך לגופה.
והנה הדברי חיים בפרשת ויצא מחדש דכיון שכל הפטור של מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא משום מלאכת מחשבת, וכמו שכתב רש"י במסכת חגיגה (י, ב ד"ה מלאכת): "ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למדין מלאכת מחשבת לשבת", א"כ היינו דווקא ברוב מלאכת שבת שילפינן ממה שכתיב בפר' ויקהל, אבל העברת ארבע אמות ברשות הרבים דאיתא בגמ' (שבת צו, ב) דגמרא גמירי לן ולא ממשכן ילפינן להו, א"כ במלאכת העברה חייבים אפילו במלאכה שאינה צריכה לגופה. (ועי' גם בכפות תמרים סוכה מג, ב שמפרש כעין דבריו, לענין פרט אחר, שבהעברה מיחייב אע"ג שהגביהה על מנת להצניעו, משא"כ בהוצאה כשחישב ללכת מזוית לזוית מטעם הנ"ל, עי"ש).
עוד יש להקדים מה שאמרינן שם בגמ' (שבת צו, ב) "ת"ר מקושש זה צלפחד וכו' דברי ר' עקיבא, אמר לו ר' יהודה בן בתירא וכו' ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק" עי"ש.
ולפום ריהטא נראה, דאם באנו לומר דמקושש זה צלפחד, א"כ צריכים אנו לומר דהתכוון לשם שמים שאז לא הוי בכלל מוציא לעז, וכמו שהביאו התוס' ולפי דברי המהרש"א שעשה מלאכה שאינה צריכה לגופה ולכך רצה ליפטר, יל"ע מה עשה, שלפי הדברי חיים אם היה מעביר ד' אמות אפי' היה מלאכה שאין צריך לגופה כיון דלא מיפטר בזה הרי אתה מוציא לעז עליו, שכן העברת ד' אמות לא ילפינן ממלאכת המשכן, וחייבים בזה אף באופן שהוי אינה צריכה לגופה.
משא"כ אם אומרים שהיה תולש, שפיר שייך ליפטר משום משאצ"ל, ושייך ג"כ לומר שכיוון לשם שמים, וממילא ידעינן מי המקושש ואינו מוציא לעז. ולפי"ז כששאלו מי הוא המקושש לא רצה לענותו משום מוציא לעז, ורק שאלו מה עשה, שבזה תלוי אם יוכל לפרסם מי הוא המקושש, ולכך כשענהו שהיה תולש וא"כ שייך לפוטרו מטעם משאצ"ל, א"כ יכול לגלות לו שזה היה צלפחד.
