הטעם שזכו בני גד ובני ראובן לעשירות
וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וגו' (לב, א). ובמדרש רבה הֲדָא הוא דכתיב (-זה הוא שכתוב) לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ (קהלת י, ב).
יש לפרש עפ"י מה שהביא בספר תורת אבות (על פרקי אבות בפרק ג') במשנה: מסורת סייג לתורה, מעשרת סייג לעושר, בשם ספר לחמי תודה לפרש הפסוק הנ"ל, וז"ל: לֵב חָכָם לִימִינוֹ - כי דרשו חז"ל עַשֵּׂר בשביל שתתעשֵׁר, ותלי' בפלוגתא אם יש אֵם למסורה, וכיון שלא נכתב נקודות בתורה יכולין לדרוש עשר בשביל שתתעשֵׁר, והיינו בשׁי"ן ימיני וזה לב חכם לימינו, שקורא עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, עשר בשביל שתתעשֵׁר בשי"ן ימנית ונותן צדקה כדי להתעשר.
אבל וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ דס"ל יש אֵם למקרא וקורין תְּעַשֵּׂר בשי"ן שמאלית כפי הקריאה, וא"כ לא נשמע מזה הקרא שמעשר סגולה לעשירות, ועל כן אין נותן מעשר וצדקה, וזה מסורת סייג לתורה, וע"כ מעשרות סייג לעושר עכ"ד ודפח"ח עיי"ש.
ובזה יש לבאר מה שאמר המדרש כאן על פסוק זה, ומקנה רב הי לבני ראוב"ן ובני ג"ד ר"ת ג'מול ד'לים ועל כן היה להם עשירות, שהי נותנים מעשר לדלים.
וז"ש המדרש על זה הה"ד לב חכם לימינו שקורא השי"ן של תעשׁר בשין ימינית, ודורש עַשֵּׂר בשביל שתתעשׁר, ונותן צדקה ומעשר ונעשה עושר, אבל לב כסיל לשמאלו שקורא הקרא בשׂין שמאלית, ועל כן אין לו דרש זה שמעשר סגולה לעושר, אבל בני ראובן ובני גד הי מקיימין לב חכם לימינו ודרשו עשר בשביל שתתעשר לכן היה להם מקנה רב ודו"ק כי נכון הוא בס"ד.
