הקב"ה חדי בפלפולא דאורייתא – גם בתורה שלא לשמה

אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה (כז, יב).

יש לרמוז בכאן שילמוד אדם תורה אפילו שלא לשמה, כמאמרם ז"ל (סנהדרין קה, ב) כי התורה והמצוות הם מטעמים כביכול להקב"ה אבינו שבשמים, וזהו שנאמר (לעיל פסוק ט-י) מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב וגו' בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ וגו', אף שיהיה הדבר בשקר כמו שהיה כאן הענין בשקר, כיון שכוונת יצחק היה לברך את עשו ויעקב לקחם בערמה, כן ילמוד אפילו שלבו עדיין מלא ערמימות, ולא בא עדיין אל האמת הברור.

ואמר אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי, על דרך שפירש הרב מלובלין מה שאמרו חז"ל (עירובין יג, ב) ימשמש במעשיו כו' ואמרי לה יפשפש כו', פירוש שימשמש, אפילו במעשיו הטובים, וימשמש בהם אם נעשו בלא פניות, ואם נעשו על צד היותר טוב, על דרך שהאדם ממשמש בגד משי אם הוא טוב מאוד אם לא. וזהו שנאמר אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי - שבשמים, ויראה שהלימוד והמצוות בשקר, וְהֵבֵאתִי חס ושלום עָלַי קְלָלָה, והשיבה עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי, כי ילמוד אפילו שלא לשמה, וקוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא, ולוקח בגדי עשו החמודות, שלומד בחמדה ותאוה שיקרא רב.

(זרע קודש – בפרשתנו)