התירוץ שהפליא מרן הרב מפוניבז'
וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו (טו, ח). המשנה (ריש מסכת מכות) דורשת: 'כאשר זמם ולא כאשר עשה'.
שח הגה"ח רבי חיים יצחק שוירץ זצ"ל: מצאתי בסוף ספר ישן, דבר תורה נפלא בשם ה'שפת אמת' (מביא זאת בכדי שלא ישאר הגליון חלק):
שנינו במשנה 'כאשר זמם ולא כאשר עשה', ואם כבר הרגו את הנידון, אין על העדים עונש מיתה.
וקשה, הרי כתיב בתחילת הפרשה (לעיל יז, ז) 'יד העדים תהיה בו בראשונה', אם כן העדים הם אלו שהרגו את הנידון, וכשהוזמו התברר שהרגו אותו שלא כדין, אם כן מגיע להם מיתה על שהרגו אדם שאינו חייב מיתה (למ"ד חבר אין צריך התראה – ראה סנהדרין ה, א)?
ותירץ השפת אמת, דמבואר בגמ' (ב"ק עב, ב) 'עד זומם חידוש הוא' דמאי חזית להאמין למזימים שאומרים 'עמנו הייתם', ולא לעדים עצמם המעידים שכן ראו, אלא התורה חידשה להאמין למזימים. ואם כן יש לומר 'אין לך בו אלא חידושו', דלגבי דין הזמה התחדש להאמין למזימים, והראשונים שיקרו ומגיע להם עונש כאשר זמם, אבל באופנים שאין דין כאשר זמם, כגון אם הנידון כבר נהרג, לא נאמר בזה חידוש התורה, ונשאר ספק איזה כת אמיתית, לכן אין להרגם על שהרגו אותו, כי אולי האמת אתם וחייב מיתה (ועי' בחידושי הרי"ם חו"מ סי' א עמ' כ ד"ה וא"כ, שמסתפק ביסוד זה).
מסיים הגרח"י שוירץ: בשנות בחורותי, בקרנו כמה בחורים אצל הרב מפוניב'ז זצ"ל בביתו בבני ברק, הרב הראה לנו מחלון ביתו את הגבעה, וסיפר על כוונתו להקים שם ישיבה, ואף הראה לנו את התוכניות... כשביקש מעמנו לומר דבר תורה, אמרתי לפניו פירוש זה, והפליא מאוד את התירוץ.
