טעם שמטבילים את הציפור בדם השחוטה
וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים (יד, ו).
בטעם ציווי זה כתב החזקוני דבר פלא: "כדי שתהא צבועה והולכת על פני השדה ובאים בני מינה המכירים אותה ורואין שנשתנית ומתקבצים עליה והורגין אותה כדי שלא ימצאנה מצורע אחר ויקריבנה ורחמנא אמר וכפר עליו ולא על אחר".
"וכן אמרו רבותינו (ראה תרגום יונתן) חזרה הצפור - חזרה הצרעת, וראיה לדבר הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי (ירמיהו יב, ט) והיכן דברה תורה בעיט צבוע אם לא בענין זה, מיהו התלמוד (קידושין נז, ב) מוכיח שהיא מותרת מסברא וכי אמרה תורה שלח לתקלה".
