כך הוכיח המשגיח את הבחור בדרך חכמה
בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ (טז, ה). פירש"י שמשה אמר לקרח 'עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו'.
למדונו רבותינו כאן דבר גדול עד מאוד. משה לא אמר 'עת שכרות היא לכם', של קרח ועדתו, אלא 'עת שכרות היא לנו', וצירף את עצמו לכלל זה, כאילו גם הוא השתכר, בנוסח שכזה המצביע על לשון נקיה, ביקש משה להפיג את אש המחלוקת.
והוא יסוד גדול בבית היהודי המעוניין להיבנות על אדני התורה. לא להשתמש בלשון בוטה.
גם יעקב אבינו, באומרו תוכחה לרועים של חרן, פתח את דבריו ב'אחי מאין אתם', ולכן הם שמעו לו. אם מתחילים ב'אחי', יש סיכוי רב שתהיה אוזן קשובה לכל הדברים שייאמרו לאחר מכן. וכך צריכים להתנהל הענינים גם בין איש לאשתו. הנהגות אלו נכונות בכל ענייני החיים.
אחד מתלמידיו של המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל סיפר לי שבעת לימודיו בישיבה לא הגיע בתקופה מסויימת להתפלל בישיבה במשך חודש ימים.
יום אחד קרא לו המשגיח, טפח על שכמו בחביבות יתירה, ואמר: נראה לי שאתמול לא היית בתפילה, האם קרה לך דבר מה?...
כמה חכמה טמונה בדבריו אלה של המשגיח. הרי ברור שר' מאיר ידע בהיעדרותו הממושכת של הבחור מהתפילה, אבל אם היה שואל אותו 'מדוע לא הגיע במשך כל החודש', היה הבחור נתקף ברגשי בושה חזקים, ולא בטוח שהמטרה היתה מושגת.
עכשיו, כאשר המשגיח הראה לו שהוא מעודכן רק על 'אתמול', אפשר בהחלט לפתח שיחה בנושא זה, ואז יש סיכוי רב שהבחור יושפע לטובה, ויחליט לשפר מעתה את דרכו ולהגיע לתפילה בהיכל הישיבה.
