כך סיכל המהר"י אסאד את מזימת המשכילים לבטל מצות חליצה
וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו (כה, ט).
סיפר הגאון רבי דוד יונגרייז זצ"ל, ראב"ד בד"ץ 'העדה החרדית', שהיה מקובל בידו ממעמד חליצה אחד שהתקיים בבית דינו של הגה"ק המהר"י אסאד זצ"ל, שפעם אחת חברו להם המשכילים למיניהם במלחמה כנגד מצוות חליצה, וטענו שאין זה טקס יפה שהאלמנה המסכנה צריכה לחלוץ את נעלו של היבם בתוך היכל בית הדין קבל עם ועדה, ואם לא די בכך עוד מחייבים אותה לירוק בפני כולם. עפרא לפומייהו. וכמבואר בחז"ל (תנחומא פר' משפטים) שאודות מצוות חליצה אומות העולם מונים [מצערים] את ישראל, מה מצוה זו ומה טעם יש בה.
המשכילים הגישו בקשה בפני המלך פראנץ יוזף, שיאסור את קיום המצווה. שלח המלך משלחת מלכותית לביתו של המהר"י אסאד והזמינה אותו להתייצב בפני המלך, לתת את תגובתו לטענות המשכילים.
להפתעתם הציע הרב, שהמלך יבוא אליו וישתתף בעצמו במעמד חליצה שייערך בבית דין שבראשותו, ואז ייווכח לראות במו עיניו במהות פעולת החליצה ובתוצאותיה הברוכות, והמלך הסקרן סבר וקיבל. חלפה תקופה, ולפתח בית דינו של מהר"י אסאד התגלגל מעמד חליצה באלמנה מפורסמת שהמלך הכיר היטב את בעלה המנוח מחמת היותו קרוב למלכות.
לצד מקומם של דייני ישראל, הציבו כיסא מתאים למלך אוסטרו הונגריה האדיר. מתורגמן מיוחד ניצב, והסביר למלך כל שלב ושלב של המעמד, החל מקבלת העדות שזו אכן האלמנה שבעלה נפטר ללא בנים, דרך הכנת שטר החליצה, נעל החליצה, ומסירת המודעה של היבם. לקראת סיום ניגשו חברי הבי"ד לקיים את החליצה עצמה, כולל את מצוות הרקיקה שנעשתה לעיני כולם. צמרמורת עזה חלפה בלב כל הנוכחים, כאשר בשלב זה ניגש מהר"י אסאד אל המלך ירום הודו וביקש ממנו להתלוות עמו צעדים ספורים עד למקום הרקיקה. בהגיעם לשם התבקש המלך להביט היטב לתוך הרוק ולספר מה הוא רואה שם.
המלך הביט נדהם, ונרתע לאחוריו. דמותו של המנוח, אותו הכיר בחייו, נשקפה אליו מתוך הרוק. "מה זה? "שאל המלך בתדהמה, הסביר המהר"י אסאד, שמובא בתיקוני זוהר (תיקון כב, דף עב) שסוד החליצה הוא חליצת נפש המנוח והבאתה למנוחתה, וזהו הסימן שיש בידינו תמיד שנעשתה החליצה כדת וכדין, עיין שם.
זהו גם פשר הסוד שבחליצה הנגלה לחכמים - כמבואר בתרגום יהונתן בן עוזיאל שפירש "ונגשה יבמתו וירקה בפניו" (דברים כה ט) ותירגם רבנו יונתן בן עוזיאל: "תירוק קדמוי רוקא נפישא דמתחמי לחכימיא". כלומר אלו חכמי התורה שלעיניהם נראה ונתגלה 'ברוקא דנפישא' כל הנעשה והנפעל במעשה החליצה בהעלאת הנשמה למקום מנוחתה.
