כשהעולם הולכים לישון, אז יש להם לתלמידי חכמים זמן ללמוד
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם וגו' וּבְשָׁכְבְּךָ וגו' (ו, ז).
הגאון בעל כתב סופר זצ"ל היה דרכו בקודש למעט בשינה והי׳ ביותר תשוקתו וחפצו לעבוד עבודתו עבודת הקודש בלילה. וכאשר שאלו אותו אנשי ביתו למה מונע מעצמו השינה כל כך, אשר נצרכה לו מאד לנוח מעבודה היום. והלא רק היום למלאכה והלילה למשמר.
השיב לשואליו בצחות לשונו כי בגמרא (עירובין סה.) נחלקו אמוראים, אחד אומר לא איברי לילה אלא לשינה, ואחד אומר לא איברי לילה אלא לגירסא.
וי״ל ששניהם לדבר אחד התכוונו, כי ביום כל בני אדם נעורים ועוסקים בהוויות העולם ומטרידין זה את זה, ואי אפשר לעבוד אה ה׳ כל כך, אבל בלילה שהכל ישנים ובא לילה בא מנוחה, כלתה ונגמרה מלאכה של יום אזי הלומדים תורה פנויים יותר לעבודת ה׳ וללמוד. וא״כ לעוסקים בהוויות העולם לא איברי לילה אלא לשינתא. ועי״ז לא איברי לילה אלא לגירסא להלומדים תורה כי בלילה אין להם מפריעים מלימודם, ודפח״ח.
