למה חרה פניך, על שקרבנך לא נתקבל או על שקרבן אחיך כן נתקבל
וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ (ד, ו ).
לכאורה, מהי השאלה "למה חרה לך"? הרי הטעם מפורש במקרא (פסוק ד-ה) "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה - וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו".
מיישב זאת בדרך מקורית הגה"ח רבי שמואל יעקב רובינשטיין ז"ל רבה של פאריז בספרו "שארית מנחם": שאלו פעם את הג"ר חיים מבריסק ז"ל, מדוע כשהרב אוסר ומטריף בהמה שלימה ששוויה סכום גדול, או שמטריף את כל כלי הבית, אין מהרהרים אחרי הרב ומצייתים לפסק דינו בלא הרהור כל שהוא, ואילו בדין תור ה כשהרב מחייב את אחד מבעלי הדין בסכום מסוים, מיד מתרעם הוא על הרב וטוען שאינו יודע בטיב העולם, ויש לו הרגשה שנעשה לו עוול?!
ענה הגר"ח ז"ל: בפסק דין של טריפה, יהודי חרד וירא שמים מקבל עליו את הדין באהבה. אבל בדין ודברים שבין שני יריבים, התרעומת היא לא על זה שהוא הפסיד, אלא על זה שחבירו הרוויח...
זו בדיוק היתה שאלתו של הקב"ה את קין: "למה חרה לך ולמה נפלו פניך"? על מה בדיוק? על זה שקרבנך לא נתקבל - או על זה שקרבנו של אחיך כן נתקבל?...
