מדוע היה צריך אהרן הכהן לראותה ולטמאה?
אַל נָא תְהִי כַּמֵּת וגו' (יב, יב). פירש"י אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה אני אי אפשר לראותה שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם.
לכאורה, אם אין אמירת כהן, אין טומאה כלל. מכאן עולה השאלה, מדוע היה צריך אהרן הכהן לראותה ולטמאה? הרי אם אהרן לא יקבע טומאה, היא לא תהיה טמאה ואין צורך בהסגרה, שהרי טומאת וטהרת המצורע תלויות בפעולת הכהן בלבד.
אולם, נראה שאף על פי שבהיעדר כהן אינה טמאה, מכל מקום אין לה רפואה. רק אם הכהן רואה את הנגע ומסגירה, ייתכן שתהא לה רפואה לאחר שנעשה בה דין מצורע ושבה אל ה'. אך אם כהן לא יראה אותה, אף על פי שלא תהא טמאה, היא תישאר בצרעתה ולא תתרפא ותיטהר. וזה שאמר משה: "מי מסגירה ומי מטהרה", שתכלית ההסגרה היא כדי שאחר כך תהא טהרה ותתרפא.
בזה מובן היטב מדוע התפלל משה "אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהּ". והלא, כיון שנעשית מצורעת, אף אם תתרפא, עדיין נדרשת ראיית כהן לטהרה. לפי ההסבר הנ"ל, הדברים מובנים: אם הכהן לא ראה אותה כלל והיא נתרפאה, הרי שלא נטמאה מעולם, וממילא אין צורך בראיית כהן לטהרה, ומאחר שנתרפאה – היא טהורה.
