מה שיכלו הם להשלים בכמה רגעים - צריכים כלל ישראל לעמול עליו לדורי דורות
וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו (מה, א). דבר נורא אמרו הרה"ק החידושי הרי"ם זיע"א וכן הרה"ק השפת אמת זיע"א (ויגש תרמ"א), שאם אכן היה יוסף מתאפק עוד מעט קט, והיו השבטים הקדושים מצטערים ומתחרטים עוד זמן מועט - היו זוכים לתיקון השלם, ושוב לא היה צורך בכל הגלויות ובחורבן בתי המקדש. ובזה פירשו מה שאמרו חז"ל על הפסוק (שם פסוק יד, וראה ברש"י שם) "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו", שבכה יוסף על חורבן שני בתי המקדש שבחלקו של בנימין, ומה ענין בכיה זו עכשיו דווקא. אך לפי האמור, הרי אם היה מתאפק באמת לא היו נחרבים, ועתה שנתגלה להם קודם זמנו חזר ענין החורבן, ויוסף שהרגיש בזה בכה על כך.
והטעם בכל זה, כי היו השבטים צריכים לכפר על חטא מכירת יוסף, ואכן כיפרו בצערם על רובו של החטא, ואם היה יוסף ממתין עוד מעט - היו מכפרים על שורשיו הפנימיים ביותר של החטא. כי מעשה אבות סימן לבנים, ושורש השנאת חינם, הגלות והצרות - הכל מחמת חטא מכירת יוסף.
ומזה יש ללמוד עד כמה גדולה ועצומה היתה עבודת האבות והשבטים, כי מה שיכלו הם להשלים בכמה רגעים - צריכים כלל ישראל לעמול עליו לדורי דורות, ועוברים צרות איומות ויסורים קשים, ועדיין לא זכינו להשלמת התיקון.
