מי שספר 'ביום' יכול להמשיך לספור בברכה מכח 'ממה נפשך'
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת וגו' (כג, טו).
מרן גאב"ד טשעבין הגאון רבי דוב בעריש ויידנפלד זצ"ל מסר בשם הגאון רבי יצחק אטינגר (בן הגרמ"ז בעל 'מפרשי הים'):
כתבו הפוסקים שאם שכח אדם לספור ספירת העומר בלילה, יספור ביום בלא ברכה, משום שיש ספק אם זמן ספירת העומר הוא גם ביום. אבל בימים הבאים יספור עם ברכה, משום שזה ספק ספיקא: ספק אם מי ששבח לספור יום אחד יכול לספור בשאר הימים בברכה, ועוד ספק אם היום הוא זמן ספירת העומר, וכיוון שזהו ספק ספיקא יכול לספור בברכה.
על זה אמר הרי"א שאין הטעם משום 'ספק ספיקא' אלא משום שזה 'ממה נפשך'. הנה, צדדי הספק במי שלא ספר יום אחד אם יוכל לספור בשאר הימים, האם כל מ"ט ימי הספירה הם מצווה אחת, וכיוון שהחסיר יום אחד הרי חסר חלק מהמצווה ושוב אינו יכול לברך בימים הבאים, או שכל יום הוא מצווה בפני עצמה.
והנה במסכת סוכה נאמר שמי ששהה בסוכה כל שבעת ימי החג אינו צריך לברך בכל יום 'לישב בסוכה', כיוון שזו מצווה אחת, מה שאין כן מי שאוחז את ארבעת המינים כל שבעת ימי הסוכות צריך לברך בכל יום, כי מצוותו ביום, והלילות נחשבים כהפסק מהימים.
ומעתה יש לומר לענייננו, כי אם שכח לספור ספירת העומר בלילה וספר ביום בלא ברכה, הרי בימים הבאים יספור בברכה - ממה נפשך: אם נאמר כי היום אינו זמן של ספירת העומר, אם כן הימים מפסיקים מהלילות ובכל לילה זו מצווה בפני עצמה לספור, ושפיר יכול לברך אף שלא ספר יום אחד. ואם נאמר שגם היום נחשב זמן המצווה, הרי ספר ביום ובוודאי יכול אחר כך לספור בברכה בשאר הימים. הרי שיכול לברך 'ממה נפשך' ודפח"ח.
