נסים למעלה מהטבע בזכות שמחת חתן וכלה
וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ (כג, כה). דרכו של הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל היה להיענות לכל הזמנה לשמחה, מבלי להתחשב אם זה לפי כבודו, באמרו שיש בזה משום גמילות חסדים. ולא בלבד ששימח בהופעתו, אלא שהיה גם הרוח החיה בכל השמחה: עולה על השולחן, שר שירים וחורז חרוזים, רוקד ומרקד, מפזז ומכרכר כדי לשמח חתן וכלה.
פעם קרה שבחור אחד בעיר אלקסוט הסמוכה לקובנה, שהיה עַם הארץ ולא קרא ולא שנה, עזב פתאום את עבודת מלאכתו וקיבל על עצמו ללמוד תורה. הסתגר בבית הכנסת שבאלקסוט, ועמל כל היום בלימוד המקרא, ונשים צדקניות הביאו לו מזון. עד שבמשך הזמן הצליח להבין מעט חומש.
כשבא הבחור בברית הנישואין בעיר זוסלא, נסע רבי יצחק במיוחד לחתונתו, כשראה הרב מזוסלא את רבי יצחק שם, תמה מאד ושאלו: "מה ראה כבוד תורתו לבוא לחתונה?", השיבו: "יש בזה משום גמילות חסדים, ואין אנו יכולים לשער כמה גדולה זכות של מעשה חסד".
לאחר החתונה כאשר רבי יצחק חזר לביתו, נודע לו שבזמן שלא היה בביתו, תחב אחד מילדיו מטבע לתוך גרונו, והרופאים בקובנה נלאו מלמצוא דרך להוציא את המטבע או להבליעה, והנה לפתע שלא כדרך הטבע בלע הילד מעצמו את המטבע ויצא בשלום מזה, רבי יצחק תלה הצלה זו בזכות המצוה ששימח חתן וכלה."
