סוד מספר השבע
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וגו' (כג, א).
כתב רבינו בחיי (פסוק ד) וז"ל: "כי בלעם ברוב חשקו לקלל רצה להמשיך רצון מהמחשבה הטהורה אל כל השבעה, ולהשפיע בהם כח, ולא הספיק אצלו שיעשה מזבח אחד, ועשה שבעה מזבחות כדי שיפעלו כל המדות רצונו ויספיקו מחשבתו בהמשכת הרצון, ועלו קרבנותיו בהשלשה המקומות מ"ב.
והנה שבעת המזבחות האלה הם שבעת ימי בראשית ושבעה נרות המנורה, והם הנקראים צרור החיים, כי הם ענין מיוחד למעלה מתפרד למטה לפי המקבלים, וזה באור הכתוב, 'את שבעת המזבחות' של מעלה, 'ערכתי' למטה".
ועומק הדבר, כי כל המספרים שמאחד ועד שש, יש להם חיבור וצירוף עד עשרה, כי אחד ושנים ושלושה וארבעה וחמישה - ניתן לכופלם, ותהיה תוצאת החיבור בתוך מנין עשרה. וגם מספר שש הוא חיבור כפל שלוש עם שלוש. אך מספר שבע אינו מתחלק, וכפילתו היא יותר מעשרה. נמצא שהשבע עומד בפני עצמו, על דרך מה שראה בלעם בישראל וקרא עליהם את המקרא הזה (במדבר כג ט), "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".
ביקשו בלעם ובלק להעמיד כח טומאה כנגד המנורה, ולהילחם בקדושה בכל עוז ועיזוז.
ולא אלו בלבד, אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ולהילחם בנו בסוד זה. כך עשו היוונים שטימאו כל השמנים כדי למנוע מישראל את קיום מצות הדלקת המנורה, וכך עשו הרומאים שציוו לאחד מישראל להוציא להם מכלי המקדש, ובא יוסף משיתא והוציא את המנורה, ולא הניחוה רשעים הללו אצלו אלא תבעוה לעצמם.
כי ידעו רשעים הללו כי במנורה טמון סוד שלימות כוחם של ישראל, ומלחמתם היתה על כל השפע הרוחני בעולם.
