ע"י שנתבייש בלעם סרו ממנו קצת מהמידות הרעות – והיה יכול לראות מלאך אלקים
אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וגו' (כב, כ).
יש לבאר למה בתחילה אמר הקב"ה לבלעם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, ואחר כך כששלח בלק שרים רבים ונכבדים מאלה אמר אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם, האיך שייך שינוי רצון ח"ו אצל הבורא ברוך הוא.
אך נראה דהנה רצון הבורא ברוך הוא היה שבלעם גם כן יברך את ישראל, וכמו שמצינו בפרשה שבירך את ישראל, אך שלא היה יכול להיות קיום בברכתו לחול על ישראל מחמת שהיה משוקע מאוד בסטרא אחרא ומדות רעות שלו עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוה, ומחמת זה לא היה באפשר שיברך את ישראל.
רק אח"כ כשהיה לו בושה לפני שרי בלק כמ"ש אל האתון לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ (להלן כט) והיה לו בושה גדולה, באותה שעה כמו שפירש רש"י ז"ל, ומחמת אותה הבושה נסתלק ממנו קצת המדות רעות שלו עד שהיה יכול להיות קיום בברכתו שיברך את ישראל.
וזה פירוש הכתוב (להלן לא) וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' וגו', שלכאורה תמוה האיך אפשר שטמא כזה יוכל להסתכל בפני מלאך. אך על ידי בושה הגדולה שהיה לו באותה שעה נסתלק ממנו קצת המדות רעות שלו והיה יכול להסתכל בפני המלאך. וזה פירוש הפסוק ויגל ה' את עיני בלעם, ויגל הוא לשון הסרה כמו ויגל יעקב את האבן (בראשית כט י), פירוש שסר ממנו קצת המדות רעות שלו עין רעה, ומחמת זה היה יכול להסתכל בפני המלאך ולהיות קיום בברכתו:
