עולם הפוך – הרב מברך את הנדבנים
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה (לט, מג).
הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל בספרו 'אזניים לתורה' מספר, פעם הוזמן לנאום בחנוכת הבית של מוסד ציבורי שנבנה בעמל וביזע של רב גדול, שאסף איש טהור זה נדבות לצורך הבניין. טרם עלותו לשאת את נאומו - עלה על דוכן הנואמים רב זה ומסר דו"ח לנדיבים בעם על אשר עשה ופעל בזכות נדבותיהם הנכבדות, ועל כל המאורעות אשר עברו עליו עד לבניית הבית המפואר שלפניהם, בהמשך דבריו שמע את הרב הזה מודה ומברך לנדיבים על עזרתם לביצוע הבניין.
ולאחר מכן הוא הזמין את הרב סורוצקין לשאת את דבריו, כותב הגר"ז זצ"ל את אשר נשא לפניהם, וז"ל: כאשר הזמינו אותי לנאום על המאורע, אמרתי שעולם הפוך אני רואה כאן, שמשורת הדין היה על הקהל לברך ולהודות לרב שהשקיע כל כך עמל בדבר ציבורי, ושהמציא לנדיבים מצווה רבה כזו. אלא שיש בו מדעת משה רבינו שבפרשת פקודי - אחרי שנתן דו"ח על אשר עשה עם הנדבות שניתנו על המשכן, לא המתין ולא קיווה שהמנדבים יברכו אותו על שהמציא להם מצווה רבה כזו, ועל טרחתו הגדולה בבניין המשכן והעמדתו - כפי שהשכל היה מחייב, אלא הוא מצדו בירך את המנדבים ואת עושי המלאכה.
ובזה אפשר לתרץ את קושיית ה'אור החיים' - למה נאמר "ויברך אותם משה", והיה די לומר "ויברך אותם", שהרי כבר נאמר "משה" בתחילת הפסוק? אבל מפני שמשורת הדין היה על בני ישראל לברך ולהודות למשה (לפי דברי המדרש תנחומא בירך אותם "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים"), הדגיש הכתוב שמשה היה המברך ולא הם. וכן אנו רואים תמיד שהעני מברך לבעל הבית אף על פי שאמרו (רות רבה ה', ט') "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני - העני עושה עם בעל הבית", שהרי בעולם הפוך אנו חיים...
