רצה למות כיהודי...
סיפר עד ראייה: בעיר קוזניץ והסביבה היה ידוע 'גנשר' המשומד, שהגיע לגדולה ונעשה ראש העיר. הנוצרים לעגו לו כרגיל, והיהודים ברחו ממנו, כדי לא להסתכל בפניו של אותו רשע.
בראש השנה של שנת תש"ג, הועלה באש בית הכנסת המפורסם של המגיד מקוזניץ. למחרת הובאנו לשטוף את הרצפות בבנין המרכזי של מפקדת הס"ס. לפתע פתאום שמעתי צעקות, מבטי הופנה לכיוון הצעקה ושערותי סמרו למחזה עיני. ממולי עמד ראש העיר לשעבר, המשומד גנשר, ומסביבו כעשרים גרמנים שהיכוהו עד זוב דם. אתה יהודי או לא? צרחו. הוא ספג מהלומות קשות ופניו נתעקמו. הוא עמד בקומה זקופה ולא ענה.
המפקד הלקהו בעצמו אך ללא הועיל. הוא לא הוציא הגה מפיו, ושפתיו מהודקות היטב. המפקד רמז, ואחד מהרשעים רץ, הוציא מפח האשפה ספר תורה והדליק עצים אחדים, נתלקחה מדורה והלז ציווה: זרוק את זה למדורה ותינצל!
סוף סוף נזדקף גנשר ואמר בקול רם: לא אעשה זאת! לא אשרוף את ספר התורה! את זה אהבתי! הנני יהודי! אתם יכולים להמיתני, אין דבר, לא איכפת לי. עכשיו הוקל לי. כל הזמן לא יכולתי לגלות זאת. סבלתי כי תמיד בנפשי נשארתי יהודי ואהבתים אהבה עזה. תודה רבה לכם מרצחים! מכת אגרוף חזקה הפסיקה את דבריו. פניו של גנשר החווירו, והוא צנח על האדמה. הרשעים השתגעו מכעס. עינם היתה צרה בהצלה זו הבאה לגוף המעונה, ציוו לפשוט את בגדיו וזרקו את גופו למדורה שהוכנה לשריפת ספר התורה.
הבגדים נשלחו לאשתו והיה כתוב עליהם בציניות: 'מתנה'. בידי אשתו היה שמור פתק עליו היה כתוב: השתמדתי כי רציתי פרנסה. פעמים אין ספור קללתי צעד זה. העיקר שגרם את אי שביעות רצוני, למרות הכסף והזהב המדומה, היא גירסא דינקותא, דברי תורה שספגתי מימי ילדותי. רעיון אחד מלווני ואי אפשר להשתחרר ממנו, עוקב אחרי, מקפח את מנוחתי: בטפשות מנעתי את עצמי מלחיות כיהודי, תעמוד לי גירסא דינקותא שלי לכפר על החטא הזה ותעזור לי למות כיהודי (עדות ראיה בתוך הספר 'אני מאמין' עמוד 74).
*
כתב הגאון רבי צבי הירש מייזליש זצ"ל בראש ספרו שו"ת 'מקדשי השם' ('זר זהב' אות ל): ופלא ראינו שאותם אנשים חופשיים שראו שאנחנו מתפללים ומניחים תפילין באושוויטץ, המה ראו כן תמהו ולא נשתנו דעתם לשוב לה'. רק באותה שעה שהובילו אותן לבית המוקד, היה נשמע דברים כאלה ששמחו על שזוכים להשרף על קידוש השם כישראל.
וראיתי עד כמה צדקו דברי אור החיים הקדוש בפרשת בלק עה"פ (במדבר כג י): 'תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ', וזה לשונו: עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו, כי רשע שבאומות היה, אלא שנתאוה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו והנה הוא רע בתכלית הרע ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיכול להיות שבשעת דכדוכה של מות יהיה ישר, וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה ותכף ימותו היו עושים אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל רחמנא ליצלן.
