שבת קודש – הרפואה לנפש ולגוף
רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא (כא, יט)
בספה"ק תפארת שלמה (פרשת משפטים) פירש בדרך רמז, כי "שִׁבְתּוֹ יִתֵּן" מרומז על קדושת שבת קודש, אשר על ידה זוכין לרפואה – "וְרַפֹּא יְרַפֵּא". ורפואה זו אינה אמורה ברפואת הגוף בלבד, אלא גם ובעיקר ברפואת הנפש מחולי העוונות, כי שבת קודש בכוחה לרחם ולהסיר מאיתנו כל מחלה, גופנית ורוחנית.
על פי דברי התפארת שלמה נוכל להמשיך ולבאר את מאמר חז"ל (שבת קיח:): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש – מוחלין לו, שנאמר (ישעיהו נו, ב): 'אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת... מֵחַלְּלוֹ', אל תקרי מֵחַלְּלוֹ אלא מָחוּל לו".
כי הנה קודם הריפוי בדרכי הרפואות הגשמיות, צריך האדם לרפא את נפשו, ורק אחר כך תשלם רפואת הגוף. ועל ידי קדושת השבת מחבר האדם בין גופו לנפשו בקדושה, והשבת מחברת בין אדם לחבירו ובין אדם לקונו. על כן, כאשר מבקשים רחמים עבור מי שניזוק בגופו ובנפשו – שבת קודש היא הזמן המסוגל לזה; אלא שאין התפילה באה כצורת ימי החול בבקשת צרכים מפורטת, אלא כדרך תפילות השבת, הנושאת בכנפיה את הברכה, את החיים ואת הרפואה.
