תירצו של הרה"ק רבי בעריש מביאלע מדוע צריך פסוק למליחת קרבנות בשבת
עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח (ב, יג). דרשו חז"ל (מנחות כא, א) 'תקריב' ואפילו בשבת.
כתב בשו"ת עני בן פחמא (או"ח סי' טז) בזה הלשון: בעת שהיה אדמו"ר רבי דוב בעריש זצללה"ה מביאלע עם אדמו"ר מהר"מ מווארקא זצללה"ה בקאצק בשבת קודש, שלח הרה"ק מקאצק לקרוא את הרה"ק מביאלע לחדרו הק' בשבת קודש בבוקר בשעת שתיית הקאווע עם כל גדולי תלמידיו, [שהיה דרכו בקודש של הרבי מקאצק לדבר עמהם אז בלימוד התורה בחידוד של פלפול].
והקשה אז הרבי מקאצק למה לי קרא ד'תקריב' לאשמעינן דמליחת קרבנות דחי שבת, הלא קיימא לן (ראה שבת עה, ב) דאין עיבוד באוכלין, וכל אחד מתלמידיו היו אומרים תירוצים.
אח"כ אמר להרבי מביאלע זצללה"ה שהיה אז אברך צעיר "די יונגער-מאן וואס זאגסט-דו", והשיב כי קושיא זו איתא במשנה למלך (פרק יא מהל' שבת הלכה ה), אבל לא קשה כלל, כי קרבנות שבת היו עולות, והראש לא היה בכלל הפשט וניתוח, והיו מולחין על העור [שיש בו משום מעבד].
ואמר הרבי מקאצק לכל גדולי תלמידיו בזה"ל "זעהט עטץ אזוי הייסט געלערנט". כך סיפר אדמו"ר זצללה"ה מביאלע ז"ע לפני החסידים שלו, כמה שנים אח"כ, כאשר נעשה רבי. עכ"ל.
