הקב"ה נתן לבני ישראל במצרים מצות אכילת מצה כדי לקשר אותם עם בחינת מלכות
רבי חייא מפרש, שהקב"ה נתן לבני ישראל במצרים מצות אכילת מצה כדי לקשר אותם עם בחינת מלכות, הנקראת 'לחם עני' ו'מצה', ואפילו כשזכו בשעת קבלת התורה להתקשר עם כל הספירות, עדיין עיקר יניקתם היתה מבחינת מלכות, ומוסיף, כי כשתפארת ומלכות מתייחדים הם בבחינת 'מצוה'. עוד מבאר בשם זקינו, כי ע"י אכילת מצה זכו בני ישראל להכיר בכבוד קונם, ועל ידי אכילת המן התייחדו תפארת ומלכות, ויבואר עוד, שבארץ הנקרא 'ארץ' גדלים שבעת המינים, מה שאין כן בשאר ארצות כגון בארץ הנקרא 'ארקא'.
הקב"ה שומר על הולכי דרכים.
רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווֹ אָזְלֵי בְּאוֹרְחָא - היו הולכים בדרך, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי חִיָּיא, בְּכָל זִמְנָא דְּאַנָן בְּאוֹרְחָא וְלָעֵינָן בְּאוֹרַיְיתָא - בכל זמן שאנו הולכים בדרך ואנו עוסקים בתורה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַרְחִישׁ לָן נִסִּין - הקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים, וְהַשְׁתָּא אוֹרְחָא דָא אָרִיךְ לָן, נִתְעַסַּק בְּאוֹרַיְיתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִזְדַּוֵּוג בַּהֲדָן - ועתה שיש לנו דרך ארוכה לכן נעסוק בתורה, כדי שהקדוש ברוך הוא יתחבר עמנו וישמרנו בדרך.
פרטי המצות באכילת מצה.
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר לפרש את הפסוק (שמות יב יח) 'בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת', ומשמעו, שיש מצוה לאכול מצה בלילה הראשון של פסח, וּכְתִיב - ועוד כתוב (דברים טז ג) 'שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי', ומשמעו, שכשתרצה לאכול לחם בשבעת ימי הפסח, הוא צריך להיות מצות. ומדייק רבי חייא, 'לֶחֶם עֹנִי' כְּתִיב חסר שאינו כתוב 'לֶחֶם עוֹנִי', וכאילו כתוב 'לֶחֶם עָנִי', הַאי מִלָּה אִתְעָרוּ בָּהּ חַבְרַיָיא - ובדבר הזה כבר התעוררו בה החברים (פסחים קטו:), שלחם זה מזכיר את העוני והעניות שהיה במצרים.
