השפע המושפע ע"י העושה בפנימיותם
ומבאר רבי שמעון שאם עושה אותם כמצוות אנשים מלומדה ממשיך רק שפע מועטת.
שפע מועט לעושה בפשטות הדברים
אִי הָכִי - אם הוא כן, שאם מסדר מעשיו לפני התפילה, ומסדר דבריו בשעת התפילה ממשיך שפע מלמעלה, קשה, הלוא כָּל עָלְמָא יַדְעֵי לְסַדְּרָא עוֹבָדָא וּלְסַדְּרָא מִלִּין - כל העולם יודעים לסדר מעשיהם לפני התפילה, ולסדר את דיבורי התפילה כפי שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, ואם כן מַאי חָשִׁיבוּ דִּילְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא - מהו חשיבתם של הצדיקים, דְּיַדְעֵי עִקָּרָא דְּמִלָּה וְעוֹבָדָא - שיודעים את עיקר הדיבור והמעשה על פי סודם של דברים, וְיַדְעֵי לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא - וגם יודעים לכוון בסוד העניין את ליבם ורצונם, יַתִּיר מֵאִלֵּין אַחֲרָנִין דְּלָא יַדְעֵי - יותר משאר בני אדם שאינם יודעים כָּל כַּךְ לכוון העניין בפנימיות אלא בפשטות. ומשיב, אֶלָּא החילוק הוא שאִלֵּין דְּלָא יַדְעֵי עִקָּרָא דְּעוֹבָדָא כּוּלֵי הַאי - אותם שאינם יודעים את עיקר מעשה המצווה כל כך בסודם של דברים, אֶלָּא יודעים שכך הוא סִדּוּרָא בְּעָלְמָא, וְלָא יַתִּיר - הסדר בעלמא, שצריכים לסדר הדברים לפני התפילה, ולסדר הדיבור בשעת התפילה, ולא יותר, מַשְׁכִין עָלַיְיהוּ מְשִׁיכוּ דְּבָתַר כַּתְפוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - הם מושכים עליהם שפע מאחורי כתפיו של הקדוש ברוך הוא כביכול, דהיינו שפע מועטת, דְּלָא טָס בַּאֲוִירָא - שאינו פורח מעשיהם באוויר להשפיע למעלה. ומוסיף, ועם כל זה אינם צריכים להימנע ממעשיהם, דִּשְׁגִּיחוּ - משום שהשגחת הקדוש ברוך הוא בעולם אִקְרֵי - נקרא, כלומר, שהשפע המועטת הבא אל אותם העושים בפשטות, מושפע על דרך ההנהגה שהנהיג הקדוש ברוך הוא בעולם.
לאחר שביאר השפע המושפע לעושה בפשטות, מבאר מעלת העושה בסודם של דברים.
השפע המושפע ע"י העושה בפנימיותם
וְאִלֵּין דְּיַדְעֵי - ואולם אלו שיודעים עיקר המעשה והדיבור בסודם של דברים, וּמְכַוְּונֵי לִבָּא וּרְעוּתָא - ומכוונים את ליבם ורצונם בפנימיות העניין, מַפְּקֵי בִּרְכָאן מֵאֲתָר דְּמַחֲשָׁבָה - הם מוציאים שפע ברכות ממקום החכמה, שנקרא מחשבה, וְנָפְקֵי בְּכָל גִּזְעִין וְשָׁרָשִׁין - ויוצאים ומושפעים הברכות בכל הגזעים והשרשים, כלומר, מחכמה לבינה בְּאֹרַח מֵישָׁר כִּדְּקָא יָאוּת - בדרך ישר כראוי, ולא מאחורי הכתפיים [כדלעיל]. עַד שנמצא דְּמִתְבָּרְכִן עִלָּאִין וְתַתָּאִין - שמתברכים הספירות העליונות, והעולמות התחתונים, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה מִתְבָּרַךְ עַל יְדֵיהוֹן - ושם הוי"ה הקדוש העליון מתברך על ידיהם, משום שהוא פנימיות לכל הספירות. מה שאין כן אלו שמכוונים על פי פשטות שאינו עושה רושם למעלה שיתברכו העליונים והתחתונים.
ומסיים רבי שמעון בשבח העושים בסודם של דברים.
זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן - אשרי חלקם, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לְגַבֵּיהוֹן - שהקדוש ברוך הוא קרוב אליהם ומשכין שכינתו בתוכם, וְזַמִּין לָקֳבְלֵיהוֹן - וגם מוכן ומזומן כנגדם לשמוע כשיבקשו תפילתם. וגם בְּשַׁעֲתָא דְּקָארוּן לֵיהּ, הוּא זַמִּין לוֹן - בשעה שקוראים ומתפללים אליו לצורכיהם, הוא מוכן אליהם להושיעם. וגם בְּשַׁעֲתָא דְּאִינּוּן בְּעָאקוּ, הוּא לְגַבַּיְיהוּ - בשעה שהם בצרה ואין להם פנאי או יכולת להתפלל, הוא נמצא אצלם להצילם. וגם הוּא אוֹקִיר לוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי - הוא מכבד אותם בעולם הזה ובעולם הבא. ומביא ראיה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב - זהו שכתוב (תהלים צא יד-טז) 'כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי, יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ, אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי', ופירושו 'כי בי חשק' אז 'ואפלטהו' אפילו אם לא יתפלל, 'כי ידע שמי' להתפלל בפנימיות העניין, ואם 'יקראני' אזי 'אענהו', 'ואכבדהו באורך ימים' היינו בעולם הזה ובעולם הבא.
