מבאר הדמות שיורדת על המזבח
ומבאר רבי אבא שהדמות הנראה על גבי המזבח תלוי במעשי בני אדם.
מבאר הדמות שיורדת על המזבח
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא לפרש מהו הבחינה הנראה רובץ על הקרבנות. ומבאר, אוריא"ל מַלְאָכָא עִלָּאָה הֲוָה - אוריא"ל המלאך העליון היה בחינה זו שירדה על המזבח, וְחָמָאן לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּאֲרְיָא תַּקִיפָא - והתראה אליהם בדמות אריה גיבור, רְבִיעַ עַל מַדְבְּחָא וְאָכִיל לוֹן לְקָרְבְּנִין - שרובץ על גבי המזבח ואוכל את הקרבנות. וְכַד יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ זַכָּאִין כָּל כַּךְ - וכאשר בני ישראל לא היו ראויים כל כך שתתקבל קרבנם, הֲווֹ חָמָאן דִּיּוּקְנָא דְּחָד כַּלְבָּא חֲצִיפָא רְבִיעַ עָלֵיהּ - היו רואים דמות של כלב אחד חצוף שהוא כוחות הטומאה, שרובץ על גבי המזבח, כְּדֵין הֲווֹ יַדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְּבַעְיָין תְּשׁוּבָה - ואז היו יודעים בני ישראל שצריכים לעשות תשובה כדי שיתקבל הקרבן, וּכְדֵין תַּיְיבָן - ואז עשו תשובה.
וחוזר רבי אבא לבאר את המשך הפסוק 'לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף'.
ומבאר רבי אבא את המשך הפסוק, 'לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף' וְגוֹ'. ופירושו, על אִלֵּין קָרְבְּנִין דְּלֵילְיָא - אותם קרבנות שמקריבים בלילה כְּגוֹן עַלָּוָון - עולות, שהם אברים ופדרים שלא נתעכלו במשך היום ונשרפים ומתעכלים במשך הלילה, וכלומר, מאחר ש'שהעם כלביא יקום' בבוקר להקריב קרבנות, אזי גם 'לא ישכב' עד שיסיים 'לאכול טרף' הקרבנות.
ועתה מבאר רבי אבא לפי שני הפירושים את המשך הפסוק 'וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה'.
ומבאר רבי אבא את המשך הפסוק, 'וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה'. שפירושו כהמשך לשני הפירושים יחד, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲגַח קְרָבָא דִּלְהוֹן עַל שַׂנְאֵיהוֹן - שהקדוש ברוך הוא נלחם מלחמתם של בני ישראל שיתגברו על שונאיהם, בזכות שהקרבנות עולים לרצון כשאריה רובץ על המזבח.
