מדוע השיכור אסור בתפילה ומותר בברכת המזון
לאחר שהתבאר החילוק שיש בין תפילה לברכת המזון בספירות עליונות, יבואר בזה מדוע השיכור אסור בתפילה ומותר בברכת המזון.
מאידך, בַּאֲתָר דִּצְלוֹתָא לָאו הָכִי - אבל במקום התפילה אינו כן, כי שם התפילה המעולה היא דוקא כאשר היא בלי אכילה, והטעם הוא דְּהָא סַלְּקָא יַתִּיר לְעֵילָּא לְעֵילָּא - שהרי הוא עולה יותר למעלה למעלה לבינה שהיא פועלת בענינים רוחניים אשר על כן אין שם בחינת אכילה ושתיה. וְעַל דָּא שִׁכּוֹר לָא יִצְלֵי צְלוֹתָא - וכיון שהתפילה עולה למקום רוחני, על כן שיכור אסור לו להתפלל תפילה, כיון שאינו יכול להתקשר עם השכל הרוחני. אבל בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא שִׁכּוֹר שָׁרֵי לֵיהּ לְבָרְכָא בִרְכַּת מְזוֹנָא - בברכת המזון מותר לשיכור לברך ברכת המזון, כיון שהיא אינו במקום הרוחני הדק, אלא במקום שנמשך ממנו השפע הגשמי לעולם.
לאחר שהתבאר הטעם שהשיכור מותר בברכת המזון, יבאר איך הוא נלמד מן הפסוק 'ואכלת ושבעת וברכת'.
ומבאר מהיכן נלמד שהשיכור מותר בברכת המזון. מַשְׁמַע מֵהַאי קְרָא - הוא מוכח מן הפסוק הזה, דִּכְתִיב 'וְאָכַלְתָּ וְשָבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ'. ומפרש, 'וְאָכַלְתָּ' זוֹ אֲכִילָה, 'וְשָׂבָעְתָּ' זוֹ שְׁתִיָּה. ומבאר איך משמע ששתיה זו היינו כאשר השתכר מן היין, דְּהָא שָׂבְעָא בְּחַמְרָא אִיהִי רָוֵי - שהרי השובע ביין הוא השכרות, חַמְרָא שָׂבְעָא וַדַּאי - שהרי היין משביע הוא ודאי, וְדָא אִיהוּ שִׁכּוֹר - ואם כן מה שנאמר 'ושבעת' זהו השיכור שהוא שבע משתיית היין. ומוכח שאף הוא חייב לברך, דִּכְתִיב - שהרי כתוב לאחר כך 'וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ'.
