המשך הפסוק 'צדקתו עומדת לעד'

על ידי השפעת היסוד הוא מתייחד עם המלכות

וממשיך הכתוב לומר, שעל ידי 'פזר נתן לאביונים', כלומר על ידי השפעת היסוד לבני העולם, 'צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד'. ומפרש, 'צדקתו' דָּא - זהו בחינת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא המלכות. ועל ידי השפעת היסוד היא 'עומדת לעד', דִּבְגִין כָּךְ - כי בגלל כן שהיסוד משפיע את שפעו לעולם דרך המלכות, אִיהִי קָיְימָא בְּרָזָא דִשְׁלָם - היא עומדת קשורה עם היסוד שהוא בסוד 'שלום', ולכן עומדת המלכות בְּקִיּוּמָא שְׁלִים - בקיום שלם. כלומר, מאחר ושפע היסוד עובר דרך המלכות, לכן מתקשר היסוד עם המלכות, ועל ידי התקשרות המלכות עם היסוד, מקבלת המלכות עמידה וקיום מכח היסוד.

ומבאר הקשר שיש לפסוק הבא אחריו 'רשע יראה וכעס'.

מלכות הרשעה מקנאה במלכות דקדושה

ומה שכתוב בהמשך המזמור 'רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס' (שם קיב י), דָּא - זה רומז על מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שרואה איך המלכות דקדושה מקבלת את השפע מן היסוד, וכועס על כך שאינו מקבל מן השפע כלום.

לאחר שביאר את הפסוק, חוזר לבאר פנימיות ענין ההשפעה מן היסוד לעולמות הנפרדים שעל ידי המלכות.

המלכות מקשרת הכל עם עולם האצילות

תָּא חֲזֵי - בוא וראה, מַלְכוּת שָׁמַיִם, שהיא המלכות של עולם אצילות, אִיהִי בֵּי מַקְדְּשָׁא - היא נקראת בית המקדש, כיון שבתוכה שורה האור של הספירות הקדושות העליונות. וכשם שהעבודה בבית המקדש היתה לקשר הגשמיות עם הרוחניות, כך היא גם עבודת המלכות שהיא לְקַיְימָא כָּל מִסְכְּנֵי בְגוֹ צִלָּא דְשֵׁרוּתָא דִשְׁכִינְתָּא - לקיים את כל העניים בתוך הצל של קורת השכינה, כלומר, לייחד את העולמות הנפרדים שהם בבחינת עניים עם עולם האצילות שהוא עולם האחדות.