מפרש הפסוק 'וַיַלְבִּישׁוּהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ ה' עוֹמֵד'
מפרש הפסוק 'וַיַלְבִּישׁוּהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ ה' עוֹמֵד'.
ומה שכתוב בהמשך הפסוק, 'וַיַלְבִּישׁוּהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ יְהֹוָה עוֹמֵד', ושואלת הנשמה מַהוּ שכתוב 'עוֹמֵד'. ומשיבה, אֶלָּא, דָּא הִיא עֲטָרָא - אלא, זו היא עטרה שיונק ממידת יסוד, דְּאִקְרֵי - שנקרא 'מַלְאַךְ יְהֹוָה', כיון דְּקַיְּימָא עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא - שעומד על ראשיהם של הצדיקים, וְדָא אִיהוּ - וזהו שכתוב 'עוֹמֵד', כלומר, 'עוֹמֵד' עַל רֵישָׁא לְעֵילָּא, לְבָתַר דְּאִתְלַבְּשָׁן בְּהַאי לְבוּשָׁא דִּיקָר - שעומד על הראש מלמעלה, לאחר שכבר התלבשו בזה לבוש הכבוד ששורשו ממידת מלכות.
חוזר לבאר הטעם שאינו מתלבש לבוש גן עדן כל זמן שהגוף אינו כלה.
ומוסיפה הנשמה לבאר, תְּרֵין גּוּפִין כַּחֲדָא לָא יָכְלִין לְמֵיקָם - שני גופים כאחד אינם יכולים להתקיים, ולכן כָּל זִמְנָא דְּהַאי קַיָּים - כל זמן שזה הגוף קיים, רוּחָא לָא מְקַבְּלָא אַחֲרָא - הרוח אינה מקבלת לבוש אחר מגן עדן, אבל אִתְעֲבָר דָּא, הָא אַחֲרָא זְמִינָא מִיָּד וַדַּאי - אם נסתלק זה הגוף וכלה בקבר, הרי הלבוש האחר מגן עדן מזומן מיד בוודאי, דָּא נָפִיק, וְדָא עָאל - זה הגוף יוצא ונאכל, וזה הלבוש מגן עדן נכנס. כְּגַוְונָא דְּיֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע בְּהַאי עָלְמָא - כעין היצר טוב ויצר הרע בעולם הזה, לָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּתַרְוַויְיהוּ יְקוּמוּן כַּחֲדָא - אינו רוצה הקדוש ברוך הוא ששניהם יעמדו כאחד.
