ע"י השירה יצא מים מן הבאר

לאחר שביאר רבי שמעון את הפסוק, 'וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יהו"ה לְמֹשֶׁה אֱסוֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם', מבאר את הפסוקים שלאחריו 'אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה'.

ע"י השירה יצא מים מן הבאר

ומוסיף, וּכְדֵין ואז במה שכתוב בפסוק שלאחריו (במדבר כא יז) 'אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ', הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּשַׁעֲתָא דְּשָׁארָן וּבַעְיָין מַיָּיא - היו בני ישראל בשעת חנייתם במדבר ונצרכו למים, ולכך קַיְימִין עָלֵיהּ וְאַמְרֵי שִׁירָתָא - היו עומדים אצל הבאר ואמרו שירה כדי לעוררה שתעלה מים. ושואל, וּמַה אָמְרֵי - ומה היו אומרים בשירתם. ומשיב, 'עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ', ומשמעו, שאמרו ל'באר' סַלְקִי מֵימַיִךְ - 'העלי' את המים שלך ממקור הנביעה, ויתמלאו השלושה עשר נחלים, כדי לְאַנְפָּקָא מַיִין לְכֹלָּא - להוציא מים לכל שבטי ישראל בפעם אחת, וּלְאִתְשָׁקָאָה מִינָךְ - ולהשקות ממך גם את הבהמות. וְכֵן היו גם אָמְרֵי תּוּשְׁבַּחְתָּא דְּהַאי בְּאֵר - אומרים את שירת הבאר, דהיינו 'בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה' וְגוֹ'. ומבאר רבי שמעון, אף על פי שהבאר לא חפרוה שרים, מכל מקום מִלָּה קְשׁוֹט הֲווֹ אָמְרֵי - דבר אמת בסודם של דברים היו אומרים, שהיו משבחים לבחינת יחוד תפארת ומלכות הרמוז בתיבת 'באר'. ומסיים, וְכַךְ הוּא ביאורו באמת.

לאחר שביאר רבי שמעון שעל ידי השירה התעוררה הבאר להוציא מים, מבאר שכל אחד על ידי מעשיו או דיבורו או שאר העניינים יכול לעורר דברים מלמעלה, ובתנאי שיעשה אותם כתיקונם:

לעורר רחמים מלמעלה, צריך לעשות הפעולות כראוי

מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא נ"א תא חזי) - מכאן שאמרנו שעל ידי השירה התעורר הבאר להוציא מים לכל בני ישראל, למדנו כָּל מַאן דְּבָעֵי לְאַתְּעָרָא מִילִּין דִּלְעֵילָּא - שכל מי שרוצה לעורר דברים של מעלה, בֵּין בְּעוֹבָדָא - בין על ידי מעשה, או בֵּין בְּמִלָּה - על ידי דיבור, אזי אִי הַהוּא עוֹבָדָא אוֹ הַהוּא מִלָּה - אם אותו המעשה או אותו הדבור, לָא אִתְעָבִיד כִּדְּקָא יָאוּת - אינו נעשה כראוי, וחסר מתנאי המעשה או הדיבור, לָא אִתְּעַר מִדִי - אינו מעורר שום דבר על ידי מעשיו או דיבורו למעלה. ומביא ראיה, שהרי כָּל בְּנֵי עָלְמָא אַזְלִין לְבֵי כְּנִישְׁתָּא לְאַתְּעָרָא מִלָּה דִּלְעֵילָּא - כל בני העולם הולכים לבית הכנסת כדי לעורר דברים של מעלה על ידי תפילתם, אֲבָל בפועל רק זְעִירִין אִינּוּן דְּיַדְעִין לְאַתְּעָרָא - מעטים הם שיודעים לעורר רחמים ושפע מלמעלה. והטעם, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לְכֹלָּא דְּיַדְעֵי לְמִקְרֵי לֵיהּ וּלְאַתְעֲרָא מִלָּה כִּדְּקָא יָאוּת - והרי הקדוש ברוך הוא קרוב לכל מי שיודע לקרוא אליו, ולעורר דברים של מעלה כראוי, אֲבָל אִי לָא יַדְעֵי לְמִקְרֵי לֵיהּ - אבל אם אינם יודעים לקרוא אליו כראוי, הרי גם כן לָאו אִיהוּ קָרִיב - אינו קרוב הקדוש ברוך הוא אליהם להיענות אל תפילתם. ומביא ראיה, דִּכְתִּיב - שהרי כתוב (תהלים קמה יח) 'קָרוֹב יהו"ה לְכָל קוֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת' וְגוֹ'. ומבאר, מַאי - מהו שכתוב 'בֶאֱמֶת', היינו אנשים דְּיַדְעֵי לְאַתְּעָרָא מִלָּה דִּקְשׁוֹט כִּדְּקָא יָאוּת - שיודעים לעורר דברי אמת כראוי. ומסיים, וְכֵן הוא בְּכֹלָּא - בכל ענייני העולם, שאם רוצה לפעול על ידם איזה פעולה צריך לעשותם כראוי, וכמו שמבאר להלן.