קוב"ה ושכינתיה קוננו על החורבן
לאחר שביאר רבי חייא כי בעת החורבן עלה התפארת ממקומו עד הכתר, יבאר כי לאחר החורבן חזר התפארת למקומו, ויספר מן הבכיה הרַבָּה שהתעוררה אז.
כַּד נָחַת - כאשר ירד התפארת מן הכתר, לאחר שנחרב הבית וגלו ישראל, אַשְׁגַּח עַל בֵּיתֵיהּ דְּאִתּוֹקַד - השגיח והסתכל על בית מקדשו ומצא שנשרף. וכן אִסְתַּכַּל עַל עַמֵּיהּ, וְהָא אִתְגְּלוּ - הסתכל על עמו ישראל, ומצא שהם גלו מן הארץ. וגם שָׁאַל עַל מַטְרוֹנִיתָא - שאל אודות המלכה שהיא השכינה הקדושה היכן היא, וְאִתְתָּרְכַת - ומצא שהיא גורשה והלכה בגלות עם בני ישראל. כְּדֵין - אז נאמר (שם כב יב) 'וַיִּקְרָא יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק'. וְהִיא - השכינה הקדושה גַם הִיא מקוננת לעומתו, מַה כְּתִיב בָּהּ, (יואל א ח) 'אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ', 'אֱלִי' הוא לשון קינה, והיינו שהבתולה שהיא השכינה, אבילה ומקוננת על הסתלקות בעלה שהוא התפארת. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר - כמו שנאמר על השכינה (ירמיה לא יד) 'רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ', והיינו, ש'רחל' מידת המלכות, 'מבכה על' גלות 'בניה', 'כי' התפארת 'איננו', בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק מִינָּהּ, וְאִשְׁתַּכַּח פֵּרוּדָא - כיון שהתפארת עלה מן המלכות, ונמצא הפירוד בין תפארת ומלכות.
