הגאון חכם רבי עובדיה הדאיה זצ"ל בעל שו"ת ישכיל עבדי כ' שבט תשכ"ט
הגאון רבי עובדיה הדאיה נולד ביום כ"ז בטבת תר"ן בעיר חלאב שבסוריה (ארם צובא), לאביו חכם שלום הדאיה. כשהיה כבן חמש, זכה לעלות עם משפחתו לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים. את תחילת לימודו עשה בתלמוד תורה 'דורש ציון', ובהמשך התעלה בתורה אצל חכמי ירושלים המפורסמים: חכם שלום בוחבוט, חכם יצחק אלפיה וחכם יצחק שרים, וזכה ללמוד רבות גם מאביו הגדול.
בבחרותו הצטרף לישיבת המקובלים 'בית אל' שבין חומות העיר העתיקה, שם העמיק בתורת הנסתר. רבי עובדיה לא רק למד אלא גם הרביץ תורה לאחרים; הוא כיהן כר"מ בישיבת 'פורת יוסף' ומסר שיעורים קבועים בשכונת 'אהל משה'. בשנת תרצ"ט נקרא לכהן כדיין בפתח תקווה, ובתקופת מגוריו שם שימש למעשה כסמכות הרוחנית העליונה של העיר. בשנת תשי"א חזר לירושלים עם מינויו לחבר בית הדין הגדול.
אחד המפעלים החשובים של חייו היה שיקומה של ישיבת המקובלים 'בית אל', שנהרסה במלחמת השחרור. רבי עובדיה פעל לחידוש הישיבה והקימה מחדש בשכונת 'יגיע כפיים' שבמערב העיר. הוא הותיר אחריו אוצרות רוחניים עצומים בכתב, ובראשם שו"ת 'ישכיל עבדי' בשמונה כרכים, 'דעה והשכל' בענייני קבלה, 'עבד המלך' על הרמב"ם וספרי דרוש וחידושים נוספים.
רבי עובדיה נסתלק לבית עולמו בשבת פרשת יתרו, כ' בשבט תשכ"ט, ונטמן בהר המנוחות בירושלים, כשהוא מותיר אחריו דורות של תלמידים וספרי הלכה המלווים את עולם התורה עד היום.
גודל שבח פירות ארץ ישראל
כתב בשו"ת ישכיל עבדי, כי הדבר ברור שפירות ישראל יש להם עדיפות מצד קדושתן, שהם גדלו בקדושה וטהרה, שהרי אויר ארץ העמים ועפרו טמא כידוע, וא"כ כשגדל הפרי בעפר ואויר ארץ העמים הרי גדל בטומאה, לא כן אויר ארץ ישראל ועפרה הוא טהור וקדוש, והרי מצינו בגמ' דכתובות רבי מנשק כיפי דעכו, ר"ח בר גמדא מגנדר בעפרא שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחונינו, ובמד"ר פ' מסעי נאמר חביבה עלי ארץ ישראל יותר מכל, וכן מוציאין מנוה יפה של חו"ל לנוה רעה של א"י, ומכיון שכ"כ גדלה מעלתה וקדושתה, הרי ודאי עלינו להקדימה בכל מיני ענינים, דוגמת מה שמצינו בכהן, שמכיון שהבדילן הקב"ה בקדושתן משאר שבטים מצווים אנו להקדימן לכל דבר שבקדושה. ואם עפר הדומם הוא חביב כ"כ, מכ"ש הצומח המעולה והדומם, בודאי שעלינו לחבבו משאר צומח שבחו"ל הגדל בטומאת העמים, ודבר זה פשוט וברור לכל.
