הגאון רבי אברהם חיים נאה זצ"ל בעל ה'קצות השולחן' כ' תמוז תשי"ד
הגאון רבי אברהם חיים נאה נולד לאביו הרב מנחם מנדל בשנת תר"ן בחברון.
תורתו למד מפי אביו, שהיה מראשי חסידות חב"ד בארץ, ועמד בראש ישיבת 'מגן אבות' בחברון, אותה הקים, רבה של חברון, ה'שדה חמד', חכם חזקיהו מדיני. בשנת תרס"א נכנס ללמוד בישיבת 'מגן אבות', ובשנת תרס"ה עברה משפחתו לירושלים, בה למד ישיבת 'אוהל משה' ובישיבת 'תורת חיים', ונסמך לרבנות ע"י הרב יצחק ירוחם דיסקין. באותה עת נשא לאישה את נוות ביתו למשפחת פניגנשטיין, ונולדו להם תשעה בנים ובנות.
בשנת תר"ע נסע לעיר לובביץ ונפגש עם אדמו"ר חב"ד החמישי, רבי שלום דובער שניאורסון. בשנת תרע"א הגיע בשליחות לבוכרה, ושם מושבו בעיר סמרקנד. באותה עת חיבר בשפה הבוכרית את חיבורו 'חנוך לנער' - הלכות תפילין עבור נערי בר המצווה.
בשנת תרע"ד שב לארץ ישראל, אך בשנת תרע"ה לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשל נתינותו הזרה, גורש עם יהודים רבים למצריים, שם יחד עם חכם ניסים נחום הקים ישיבה לגולים בשם 'ישיבת ארץ ישראל' ועמד בראשה יחד עם חכמי אלכסנדריה - חכם רפאל מפרגולא, רבה של העיר וחכם אברהם אביכזיר אב בית הדין. באותה עת כתב את חיבורו 'שנות חיים' - הלכות שימושיות, שתורגם לערבית. עם תום המלחמה חזר לירושלים. הוא שימש סופר בית הדין של העדה החרדית, והיה רבה של שכונת הבוכרים.
רבי אברהם חיים נאה היה מראשי כולל חב"ד בישראל. בשנת תרפ"א הקים מחדש את ישיבת 'תורת אמת' ברחוב מאה שערים. בשנת תרפ"ד ליווה את הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד, גאב"ד העדה החרדית, בפגישתו עם מלך ירדן האמיר עבדאללה.
במאורעות תרצ"ו, נרצח בנו ונפצעו שתי בנותיו בהתקפה רצחנית על משפחתו בשער הגיא, עת חזרו מחתונת אחיהם בטבריה. בשנת תרצ"ח נפטרה אשתו.
שיטתו המצמצמת בעניין מידות ושיעורי תורה התפשטה בקרב הציבור. אף שעמד במחלוקת בעניין עם מרן ה'חזון איש', הסכימו רבים לדבריו ובהם גדולי דורו והדורות שאחריו. את שיטתו פרסם בספרים 'שיעורי תורה', 'שיעור מקווה', 'שיעורי ציון', וב'קונטרס השיעורים'.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ' בתמוז בשנת תשי"ד ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
בין חיבוריו הנוספים: 'ספר קונטרס החליבה' - אודות חליבת פרות בשבת. 'דברי צדק' - על סיפור המחלוקת אודות ספרו של רבי יעקב יוסף מפולנאה, ובסופו ביאור על מדרש רבה קהלת. ועוד כתבים רבים שעדיין בכתב יד.
האם צריכים לחפש את הרושם שעשו בסכין קודם ברכת המוציא
אחד האיזכורים של סבו, הוא בהלכה בעניין יין הראוי לקדש עליו, (קצות השולחן סימן מו בבדי השולחן ס"ק ב) שמובא בשולחן ערוך הרב סימן רע"ב שאין מקדשים על היין שעמד מגולה, אבל אם לא עמד היין מגולה אלא שעה מועטת אין להקפיד על כך, ולא נתפרש שם כמה היא שעה מועטת.
וכותב על זה הרב חיים נאה ושמעתי מאבי זקני הגה"ח ר' משה צבי נאה זצ"ל שיש ללמוד מליל פסח שמוזגין כוס ב', ואומרים עליו ההגדה ועומד מגולה כל זמן ההגדה, לפעמים ג' או ד' שעות.
*
במקום אחר בדיני סעודות שבת (שם סימן פב בבדי השולחן ס"ק ח) תוך כדי דיונו במנהג (שהובא בפוסקים) לרשום על הלחם משנה בסכין קודם ברכת המוציא את המקום שרוצה לבצוע בו, הוא מביא את ששמע מזקנו הרב משה צבי:
"אדמו"ר הצמח צדק נ"ע דיבר פעם מענין דבר דקדוק אחד שאינו נצרך, ואמר בדרך צחות שהדבר דומה בעיניו כאותו המחפש את הרשימה בלחם, והבינו החסידים דאין צריך לחפש את הרשימה בגשתו לבצוע את הלחם".
